הבחור החדש – פרק 29 :)

~~~~~נקודת מבט גיא~~~~
"נו אתה בא ?" חייך פולי והתקדם במהירות לבפנים
"אני בא.." לחשתי
"שש! מה אתה עושה ?" לחשתי כפולי התחיל להרעיש בחיפושו אחר כסף
"אמא ?" קול דק וילדותי נשמע מאחד החדרים שהיו בבית
"אתה אמרת לי שאף אחד לא יהיה פה!" לחשתי לפולי במבט מפוחד
"שתוק. לפי הקול אפשר להבין שזאת ילדה קטנה. זה אפילו טוב שיש פה מישהו , ככה היא תוכל לעזור לי למצוא איפה נמצא הכסף המזויין בבית הזה" הוא חייך
הדלת נפתחה וילדה בסביבות גיל 12 יצאה ממנה
"בוא" לחש פולי ודחף אותי למאחורי הספה
"אמא , את בבית ?" היא לחשב
"לא ממש. היא די בדרך" קם פולי וחייך לילדה.
"מי אתה ?" היא שאלה
"גנב. אף פעם לא ראית כזה ?" הוא חייך בציניות
הילדה התחילה לצרוח בצעקות לעזרה.
"תסתמי את הפה !!" הוא צרח והתקרב אליה
"בוא הנה!" הוא צעק עלי , וקמתי במהירות לעמוד לידו , מול הילדה המפוחדת והבוכייה.
"תחזיק את זה" הוא לחש והניח בידי אקדח
"את יודעת מה זה ילדה ?" הוא חייך בגועל אלייה
"כן." היא התחילה לבכות
"תפסיקי לבכות!!" הוא צעק. שוב.
הילדה הפסיקה במהירות את היללות שלה והשתתקה.
"תראי מתוקה , אני מבטיח לך שאני לא אגע בך , אבל רק בתנאי אחד" הוא אמר
"את צריכה לספר לי , איפה אמא ואבא שמים את הכסף. עם יש להם כספת , תחשבי טוב טוב לפני שזאת עונה לי. אני בטוח שאת יודעת איפה הכסף נמצא" הוא חייך
"אני…אני..אני לא יודעת" קולה נשבר
הודעה נשלחה לפלאפון של פולי והוא הסיט את מבטו ממנה
"כוסעמק. השתנקרו עלינו. צריך ללכת. עוד 10 דקות שולחים לכאן ניידת" הוא אמר
"מה , מאיפה אתה יודע ?" שאלתי
"אני פשוט יודע. תירה בה" הוא אמר כבדרך אגב והשחיל את כל מה שנקלט בעיניו לתוך שק.
"מה ?" שאלתי בקול מעוות.
"מה ששמעת!!!" הוא צרח
"אני לא רוצח פולי !" צעקתי
"תירה בה!!" הוא צרח
"לא" אמרתי בהחלטיות
"אוקי. עם אתה לא תעשה את זה , אני אעשה את זה.." הוא אמר וגנב מידי את האקדח
"מה ?? לא פולי מה אתה עושה ?!" צעקתי כשהוא הצמיד את האקדח לרקתה של הילדה.
"ככה זה עובד" הוא לחש וירה בה
"לא!!!" צרחתי כשנשמע הבום.
"מה עשית ?? למה ?" צרחתי כשהילדה התמוטטה
"בוא כבר!" צעק פולי וגרר אותי דרך הדלת האחורית.
לא….אני לא מאמין…..
אני , אני רוצח.
אני רצחתי את הילדה הזאת. עם רק הייתי מצליח לשכנע את פולי ללכת לבית אחר. עם רק הייתי מצליח להשתלט עליו לפני שהוא ירה בילדה הקטנה….
"אני אצור איתך קשר מחר" חייך אלי פולי וזרק אותי אל הבניין שלי
"רוץ מהר להחליף בגדים. היית טוב היום , פעם הבאה בלי הרבה התנגדויות וזה יהיה מושלם." הוא צחק והתחיל לרוץ כששמע את הסירנה של המשטרה.
פתחתי את הבית שלי וגסות וטרקתי את הדלת
"מה יש לך ? בוא גם תשבור אותה" לחשה חן כשעברה לידי
"אני יוצאת לחברות. אין אף אחד בבית " היא חייכה ויצאה מהדלת.
נכנסתי לחדר במהירות ונעלתי את הדלת.
מה אני הולך לעשות ? אני רוצח. אני גנב.
הילדה הזאת, שהיו לה הורים , משפחה , חברים…היא מתה.
דמעות הזדחלו לעיני , התיישבתי על המיטה , בוכה בשקט
"אני כבר לא יכול יותר!!" צרחתי
אפילו בלי לחשוב , זרקתי את עצמי מהמיטה , בעצבנות ובמרירות , ואפשר להגיד שאפילו בשיגעון , התחלתי לשבור את כל מה שנקרה בדרכי , אפשר לקרוא לזה התמוטטות עצבים. עד שסוף סוף נרגעתי, החלפתי בגדים במהירות , אני חייב לנשום קצת אוויר. אני לא יכול ככה.
מצאתי את עצמי מתקדם לכיוון הבית שבו ביצעתי עם פולי את הגנבה.
המון אנשים עמדו מחוץ לבית בזמן שהמשטרה עמדה מחוץ , וככול הנראה כמה אנשים היו בתוך הבית.
"גיא ??" שאלה לוסי והתקדמה לעברי
"מה קרה פה ?" היא לחשה , הפרצוף המום
"הייתה גנבה" לחשתי , ודמעות בוגדניות ירדו מעיני
"הייתי עושה פה פעם בייביסיטר" היא לחשה והסתכלה על הבית
"היי.." היא לחשה כשהיא הסתובבה עליי חזרה, מוחה בעדינות את דמעותיי
"אני לא יודעת מה אתה עובר. אבל אני בטוחה שהכול יהיה בסדר" היא לחשה וחיבקה אותי
עם רק יכולתי להגיד לה מה היה שם. מה שעשיתי…
עם רק יכולתי לומר לה שאני אוהב אותה , וששיקרתי.
מתוך הבית יצאה אלונקה עם גופה , ככל הנראה של הילדה
"אוי אלוהים…" היא נגבה במהירות דמעה שנפלה מעיניה
"אני מצטער לוסי" לחשתי בקול רועד
"אתה לא צריך להגיד סליחה. אתה לא זה שרצחת אותה" המשפט הזה שבר אותי.