הבחור החדש – פרק 26 :)

"לוסי תקומי כבר..את כבר יומיים תקועה במיטה !" התעצבנה עליי נועה והעיפה ממני את השמיכה
"מי נתן לך להיכנס ? משוגעת." התעצבנתי והחזרתי את השמיכה חזרה אלי, מתיישבת בהתייפחות.
"את לא יכולה לשבת פה כל החיים ולבכות לוסי..קומי כבר!" היא צחקה
"אה באמת ? תראי אותי" חייכתי ונפלתי על המיטה בעצבים , מעלה את השמיכה עד מעל הראש.
"תפסיקי כבר ! קומי!! את יומיים תקועה במיטה !" היא התעצבנה
"עם לא אכפת לך , החבר הכי טוב שלי מת !" אמרתי בחוסר רגישות ועצבנות
"שתינו יודעות שאת קבורה במיטה לא רק כי דין.." היא השתתקה
"אל תחשבי על זה אפילו" סיננתי בעצבנות
"אני יודעת שהאידיוט עזב אותך בתקופה קשה , ושהוא חסר רגש , ושאני שונאת אותו , ושאני הולכת לתכנן בו נקמה…"
"אני חושבת שהבנתי את הקטע" קטעתי אותה במרירות
"אבל זה רק תקופה…זה יעבור" היא חייכה
"זה בדיוק מה שהוא אמר!" צחקתי
"טוב , היום את צריכה לצאת מהמיטה עם תרצי או לא , יש לדין.." היא השתתקה שוב. אבל לגמרי הבנתי אותה , אפילו אני בקושי משלימה עם זה שדין לא איתי , מבחינה פיזית.
"הלוויה.." השלמתי אותה בלחש
"כן , זה." היא חייכה חיוך קטן ומריר
"טוב , מתי ?" שאלתי , קמה באי רצון מהמיטה
"12:00" היא אמרה
"מה השעה בכלל ?" אמרתי , מסתכלת על השעון בעיצבון
"10:00 ? לא יכולת להעיר אותי יותר מאוחר ?" התעצבנתי
"יכולתי אבל דאגתי לך. את זאת שאמרה שצריך להמשיך עם החיים , ואת לא עושה את זה" היא התעצבנה עליי חזרה
"מצטערת שאין לי רגעי אופטימיות יותר כי העולם שלי קרס" אמרתי במרירות
"אז תתגברי על זה ותבני אותו מחדש , אחרת תמצאי את עצמך קבורה בהריסות" היא אמרה בעצבים
"את חושבת שאת היחידה שהעולם שלה קרס ? החבר שלי מת..מת לוסי. ואני אפילו לא הספקתי להיפרד ממנו" היא הרימה את הקול
"אני יודעת נועה…" לחשתי מחבקת אותה
"עופי להתקלח , ואל תחזרי לפה בלי חיוך" היא אמרה
"לא לחזור לאן ? לחדר שלי ?" הרמתי גבה
"כן!נו עופי כבר"
"רגעעע! איפה השמלה שלך ?" שאלתי
"בתיק" היא אמרה והוציאה את שמלה שחורה ארוכה יחסית
"אני עפה להתקלח , בינתיים תתלבשי , אמרתי והוצאתי את השמלה השחורה שלי מהארון. לא שמתי את השמלה הזאת מאז שסבא שלי נפטר.
"לוסי !" נכנס יהב בפריצה לחדרי
"לא לימדו אותך לדפוק ?" התעצבנתי "מה אתה רוצה?" שאלתי ביובש
"אני צריך טובה" הוא חייך
"אוי , זה חייב להיות טוב" צחקקה נועה בציניות והתיישבה על המיטה שלי
"אני מאחר לחוג , אז יש מצב את עושה את הקניות בשבילי ? כאילו…עכשיו ?" הוא שאל במבט מתחנן
"אני יודע שאת קצת בדיכאון והכול אבל בבקשה בבקשה בבקשה אני אהיה חייב לך!" הוא חייך
"אני לא בדיכאון!" התעצבנתי
"להזכיר לך באיזה מצב היית כשבאתי ?" צחקה נועה
"טוב , אבל רק הפעם" אמרתי בעצבים , חוטפת את רשימת הקניות
"בואי" אמרתי לנועה
"באה" היא נעמדה
"אבל אולי כדאי שתחליפי בגדים לפני" היא חייכה אליי
"כן באמת אולי כדאי" צחקקתי והלכתי להחליף מהר בגדים
"אני מתגעגעת להערות הציניות והעוקצניות של דין" לחשתי בדרך למכולת
"תאמיני לי שגם אני" היא אמרה
"את רוצה לספר לי מה היה שם ? עם גיא ?" שאלה נועה פתאום
"סתם , הוא אמר שהוא לא מרגיש אליי כלום" הרגשתי חבטה עצומה באה מבטני , לחזור על המילים האלו , שיצאו מהפה שלו והכאיבו לי כל כך….
"הוא אדיוט" היא לחשה והורידה את החלב מהמדף הגבוהה
"וסיימנו!" חייכתי והגשתי למוכר את כל הסלסלת מצרכים
"זה ממש לא מתאים לגיא. הוא דווקא נראה ממש מאוהב בך" היא אמרה בדרך חזרה
"אפשר להפסיק לדבר עליו ? די נמאס לי , אני מתגברת עליו וזהו" אמרתי בעצבנות
"את יודעת , הדרך הכי טובה להתגבר על מישהו זה להכיר מישהו חדש" היא חייכה אלי חיוך קטן
"אוי נועה" חייכתי וכלב ענקי קפץ עליי והפיל את כל שקית המצרכים שהייתה בידי.
"אוי שיט !" התעצבנתי למראה הביצים השבורות והבקבוקים הפתוחים.
"אני ממש ממש ממש ממש מצטער !" צעק אליי ילד מרחוק והתקרב אליי כדי להרים את הצרכים
"קיילה , בואי תגידי סליחה !" הוא שרק לכלבה שהפילה את המצרכים.
"אני ממש מצטער , כמה זה עלה ?" הוא שאל , הוא היה נראה טוב. עיניים חומות , שיער שחור..
"לא , זה בסדר אתה לא צריך להחזיר לי" חייכתי במבוכה
"אתה חדש פה ?" שאלתי היתממות , אף פעם לא ראיתי אותו בשכונה הזאת.
"כן , אני דור" הוא חייך והרים את ידו כדי ללחוץ לי את היד