הבחור החדש – פרק 19 :)

~~~~~~~~~נקודת המבט של לוסי~~~~~~~~~~~~~~~
שלשום שחררו אותי מהבית חולים. כבר עבר שבוע מאז שאני וגיא נפרדנו,
ורק אתמול נועה סיפרה לי בפלאפון שהוא יוצא עם תלמידה חדשה מיא'9 , מיקה אברהם.
אני לא ישקר. ברור שזה מפריע לי.
אבל אני עם דולב עכשיו , אני מרגישה אבל רע. בדרך כלל דולב תמיד גורם לי לצחוק. זה מה שאני הכי אוהבת בו , היכולת לגרום לי לחייך, להצחיק אותי. אני מרגישה נצלנית.
אני מרגישה חרא. אבל אני לא משחקת בו , אני עוד אתאהב בו לא ?
היום החלטתי שאני כן ילך לבית ספר , הרי אני מרגישה טוב בערך.
"את בטוחה ?" שאלה אמא כשהיא ראתה אותי מתכוננת לצאת לכיוון ההסעה. לבשתי שורט גבוהה שחור וחולצה בצבע ירוק זית.
"בטח שכן אמא" צחקתי ויצאתי
ניסיתי להתעלם מהעובדה שאני עוברת ליד הבית שלהם…
טוב זה לא הצליח.
"לוסי!!" צעקה חן בצחקוק וחיבקה אותי
"אומיגאד חן!" צעקתי וחיבקתי אותה
"איך את מרגישה ?" היא שאלה
"איך אני מרגישה ?? אני כולה שבוע לא הייתי! מה איתך ?" שאלתי
"אני בסדר. עדיין לוקחת תרופות" היא צחקה
"טוב בואי , צריך להגיע להסעה" חייכתי
"חכי , צריך לחכות לגיא!" היא צחקה והסתכלה איך גיא יוצא משער הבניין שלהם.
יופי. ממש יופי.
"היי" הוא חיי אלי חיוך קטן והתחיל ללכת
"היי" סיננתי
התחלתי ללכת עם חן , מדברת איתה על המורה לתנ"ך.
כששיעור ביולוגיה התחיל ראיתי את מיקה שהתיישבה ליד גיא.
היא דווקא נראתה חמודה. שיער שטני , עיניים כחולות.
"לוסי" לחש לי דין
"אעה ?" שאלתי
"את מבינה את החומר המזדיין הזה ?" הוא שאל
"אני החסרתי שבוע דין!" צחקתי
"מה הולך איתך ועם דולב ?" הוא שאל
"הכול טוב. סיפרת לנועה ?" שאלתי
"עדיין לא.." הוא לחש
"למה אתה מחכה!" התעצבנתי אליו
"אתה לא חושב שזאת זכותה לדעת ?!"
"אני מצטער לוסי אבל זה לא כזה פשוט!" הוא התעצבן
"תקשיבי רגע , דולב הוא חבר הכי טוב שלי" הוא שינה נושא
"ו…?" לחשתי
"אל תעשי לי 'ו…' לוסי" הוא אמר
"אני לא רוצה שהוא יפגע" הוא סינן
"ושאני אפגע ?" שאלתי
"זה לא מה שאמרתי"
"אז מה אמרת ?" שאלתי
"שאני יודע שעדיין לא התגברת על החמור ההוא. ואני לא רוצה שאת או דולב יפגעו" הוא אמר
שתקתי. דין צודק.
"אני אנסה להיות הוגנת" אמרתי לבסוף , למרות שאף אחד לא ניסה להיות הוגן איתי.
דין חייך אלי וחיבק אותי
"אבל אתה חייב ללכת לדבר עם נועה" אמרתי
נמצא לזה זמן" הוא סינן והעתיק את מה שהיה על הלוח
גלגלתי עיניים בעצבנות.
"דרך אגב" הוא חייך
"העונש של שירן עבר. היום יש מסיבה" הוא חייך
"מה הנושא ?" שאלתי , תמיד במסיבות של שירן חוץ ממסיבות תחילת שנה יש נושא , ולפי הנושא הזה ככה כולם מתלבשים.
"אדום ולבן" הוא צחק
"מה נושא בזה ?" שאלתי בעצבים. זה למה אף פעם לא אהבתי את המסיבות של שירן. כל כך חסרות פואנטה.
"מה אכפת לך ?" צחק דין
צלצול.
"את תבואי ?" הוא אמר
"בתנאי אחד" אמרתי בזמן שאני אוספת את דברי לשיעור מתמטיקה
"מה ?" הוא גלגל את עיניו
"אתה מספר לנועה במסיבה." אמרתי
"ברצינות ?" הוא התעצבן
"כן. מגיע לה לדעת ולא נראה לי שאפשר לדחות את זה יותר"
התעצבנתי. כמה כבר אפשר לדחות את זה ?