הבחור ההוא

פעם היינו צוחקים.
הו כמה שהיינו צוחקים, ועל מי לא, ועל מה לא…
לא חסר.
פעם היינו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, והייתי מבינה בדיוק מה שעובר לך בראש.
פעם, כשאני הייתי מתעצבנת, היית יודע להתרחק קצת, אבל ממש קצת ,רק כדי שאני ארגע ואז תחזור.
מי כמוך יודע עד כמה מהר אני נרגעת…
וכשאתה היית מתעצבן?
לא.. אתה אף פעם לא התעצבנת.
פעם היינו יחד, היינו אחד, היינו כוח.
אבל היום..
האחד שהיינו, הפך כבר ממזמן לשניים.
לשניים שונים, לשניים גדולים יותר, לשניים מרוחקים הרבה יותר.
האחד שפעם נשבעת שבחיים לא תהיה, התאחד עם האחד שאתה היום.
האמירות שהבטחת לא לומר, לא מפסיקות להדהד בראשי, והמעשים..
המעשים שהבטחת שלעולם לא תעשה, כבר מזמן השאירו חותם על ליבי, והם פשוט לא נותנים לי מנוחה.
אני הולכת מלפנים, ואתה לא כל כך הרבה אחריי.
פעם, בסיטואציה זהה, היינו הולכים יחד, צמוד צמוד.
יותר מהכל בא לי לעצור,להסתובב, ולצעוד לקראתך.
להביט לך עמוק לעיניים ולהגיד לך פשוט, שאני מתגעגעת.
אבל לא אלייך, לא … אליך אני כנראה לעולם לא אתגעגע.
אני מתגעגעת לאותו אחד, שהיית, פעם מזמן..
אותו אחד שהגן עליי, ששמר והבטיח לי הבטחות.
הבטחות שלצערי לעולם לא תקיים.
פעם היינו יחד. היינו אחד, היינו כוח.
והיום, הפכנו לשניים, שונים יותר, בוגרים יותר, ורחוקים הרבה יותר…