הבחורה על החוף

ראיתי עשרות עיניים יפות בחיי.
הן אף פעם לא ריגשו אותי במיוחד.
ראיתי גם כמה בחורות בלי המכנסיים שלהן,
עד שהפסקתי לחשוב על זה כבר.
גדלתי במקום רחוק מאוד ממה שאני מכיר עכשיו.
גדלתי עם אבא שנתן לי מבט נוקשה כל הזמן,
ואימא שעבודה היה חלום רחוק שהיא אפילו לא העזה לרצות.
ראיתי את השטן בכל מקום שאליו הלכתי.
ודאגת לכתוב כל כמה חודשים כמה דברים לחברים שלקחו קצת יותר מידי ממה שגם אני לקחתי.

אבל אז הגיעה הפעם הזאת שראיתי אותה עומדת באמצע החוף.
כשלא היה אף אחד מלבדה באזור.
היא נתנה לשמלתה להתעופף באוויר בלי חשש.
היא התייחסה לחול כמו חתיכות של זהב.
היא עצמה את ענייה ופרסה את ידיה לרווחה.
היא נתנה לכל האוויר הנקי להיכנס לראות שלה.

כשראיתי את העיניים שלה לראשונה, הן היו הלא שבורות הראשונות שראיתי.
הן היו חומות עם נגיעה של ירוק.
השער הארוך שלה כיסה את כל גופי והוא הרגיש בדיוק כמו שחלמתי תמיד.
העור החלק שלה היה צמוד לשלי, והשפתיים שלי דאגו לנשק כל אינצ' בגופה.
לא יכולתי להוריד את ידיי ממנה.
היא הסתכלה עמוק בתוך עניי הכהות ולחשה את שמי.
לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה בר מזל אני.

אף אחד לא ידע מי זאת, אז הם ביקשו ממני להגיד את שמה.
עצרתי וחשבתי מה יהיו התוצאות, ועם חיוך שובב בחרתי לשתוק.
חזרתי אל המקום בו ראיתי אותה לראשונה.
אבל ראיתי רק את החול והגלים.
הים לחש את השם שלי בצורה שגרמה לי להרגיש פרפרים.