הבחורה מהחלל החיצון

אתם לא יודעים אבל נוגה היא סיפור עצוב. היא סיפור נוגה שאמא מספרת לילדיה הגדולים לפני שינה. נוגה הייתה אהבת חיי, הבחורה מהחלל החיצון ששגעה את העולם. נוגה שיגעה גם אותי, שיגעה עד כדי כך שלפעמים תהיתי אם זה יותר מידי בשבילי. כולם יודעים שאני אוהבת אקשן אבל נוגה הייתה מהמכורות לסכנה, רואה שחור ורצה לחשכה "בסוף מחכה לי האור" היא אמרה, לא האמינה במלאכים, גם לא בישויות זדוניות ואולי בגלל זה אנחנו כבר לא כל כך קרובות.
היא הפכה אזיק חלוד שמסמל היסטוריה. לנגד קצף גלים שישכח. היא כבר לא פה. לא איתי. מנגינה מקוטעת שמידי פעם חולפת בראשי.
מול עיני נוגה הפכה אט אט גופה מהלכת. פצצה מתקתקת ובכל רגע עלולה להרוג את כל מי שסביב. היא מעוררת רחמים ולא רוצה שירחמו עליה. היא חזקה אבל זכוכית, שקופה מידי ומתנפצת. ספר פתוח עם עמודים קרועים וכריכה מפוארת. בת 17 למראית עין רחוקה אבל אם תתקרב טיפה ותתעניין תגלה שמדובר בבת 50 לכל הפחות גרושה בשנית פלוס חמישה חתולים ושיערות לבנות. על גופה שריטות או שזו פשוט היא, ההרס בהתגלמותו. עוזרת לכולם חוץ מלעצמה להבריא. לבחורה מהחלל החיצון שכה אהבתי היה ממון, היה שפע לה משפחה היה לה שפע אהבה אבל זה לא הספיק לכסות על הפצעים. החתכים היו מידי עמוקים. הם שרפו לה בנשמה, ברחם, הם הרגו לה עוברים. הם השמידו לה תאים. אכלו אותה מבפנים עד שכבר כלום לא נשאר. רק נשימות ריקות מתוכן בתוך קהל של אנסים. נוגה היא עוד סיפור נוגה בעולם של קשיים אבל היא רק ילדה וכן, ילדים גדלים אבל לא ככה. לא בברוטליות , לא בסמים. אני יודעת שזה היה יותר מידי נוגה. אני יודעת שאני לא פלסטר לכאבים אבל רציתי שתישארי עוד. רציתי ששוב נצא למסיבות, ששוב נתמרח על בנים. נשים זין על העיר. נקפוץ לשופינג במשביר. נביא הביתה עוד חזייה לאוסף, כזאת לבנה עם כתפיות תחרה מידה d. יש לך בארון תחתון תואם כדי שתמיד תגיעי מוכנה למקרה של סטוץ ברגע של חולשה. ואני הבת תמותה אעמוד מהצד ואמחא לך כפיים, אחדד אוזני למשמע העלילות. אסגוד את המילים שמעולם לא חוויתי. לא אבין שכל מה שסיפרת היו בעצם אוסף פציעות.