הבה? לא נראה לי
~מנקודת המבט של שיר~
צלצול בדלת.
"כן" אחי הגדול-אריק-קרא.
שמעתי את הדלת נפתחת וכמה מלמולים.
"שיר?"
"מה?" שאלתי.
"רוצים אותך"
ניגבתי את ידי במגבת שהייתה לידי.
"תודיעי לי אחר כך במי בחרת" אחי מלמל בחיוך.
"סתום טמבל" החזרתי לו.
הלכתי לדלת ואת מי ראיתי שם?
לא אחרים מרון, תומר, ירון ועומר.
"היי" אמרתי.
"אה… היי" תומר אמר.
"צריכים משהו?" שאלתי אותם.
"אנחנו צריכים לדבר איתך" הוא אמר.
יצאתי החוצה וסגרתי את הדלת;"אז מה קרה שחבורת ה'קולים' באו לילדה חנונית שאף אחד לא שם עליה?"
"אה… זה בקשר לאור" רון אמר.
"כן?"
"אה… הוא די כזה… את יודעת… מחבב אותך" הם אמרו.
"אז למה הוא לא בא? לא נאה שהבן הכי 'חתיך' בכיתה יבוא לחנונית?" שאלתי בלעג.
"לא זה—"הם התחילו להגיד אבל קטעתי אותם;"אם הוא באמת 'גבר' כמו שהוא חושב שהוא אז למה הוא לא בא?"
"הוא דיי כזה… מתבייש" הם אמרו.
"באמממת?",שאלתי בלעג, "הוא אף פעם לא התבייש להתחיל עם מישהי אחרת".
"אנחנו נשבעים לך שהוא מתבייש" הם אמרו.
"אה כן? ואיך אני יודעת שאתם לא עושים ממני צחוק ועוד שתי דקות אתם תלכו לצחוק עליי?" שאלתי.
"כי זאת האמת" הם התעקשו.
"אם זאת באמת האמת תגידו לאור שהיום ב-7 ליד האולם ספורט" אמרתי והלכתי משם, משאירה אותם פעורי פה.
תגובות (0)