הבדיחה הפרטית של הגורל,פרק 4

כשחזרתי הביתה,ידיי היו אדומות וכאבו מהמשקל הרב שסחבתי.
היה חם בחוץ,ושבילי זיעה ניצנצו על עורי.
הורדתי את הנעליים,את הבגדים,לקחתי מגבת והלכתי למקלחת.
כעבור 20 דקות יצאתי ממנה,עטוף במגבת,מטפטף טיפות מים על השטיח.
נכנסתי לחדר,סגרתי אחרי את הדלת.
הסתובבתי,וראיתי שהוא לא היה ריק.

"אמאלהההה!!!"-צרחתי בקולי קולות.
אמא ישבה על המיטה שלי,בפינה קטנה שלא היו עליה שקיות בגדים ונעליים.
הידיים שוב התחילו לצרוב כשראיתי אותם.
"וואו.סליחה,חשבתי שלקחת איתך בגדים למקלחת.אתה יודע,ממש גדלת!אתה כבר כמעט גבר!"-היא אמרה וחייכה.
"תודה.צאי.בבקשה."-אמרתי,המום ועצבני.
"טוב,טווווב!אני אחזור אליך עוד רבע שעה,אני צריכה לדבר איתך."
"תודה."-אמרתי וסגרתי אחריה את הדלת,הפעם עם המנעול.
בדקתי שהחדר ריק,והתחלתי להתלבש.
כשהלכנו לקניון,אמא ונלה לא נתנו לי אפילו ללכת לשירותים.
כל שניה הן נתנו לי בגדים ונעליים למדוד.
השארנו בקניון כמה וכמה אלפי שקלים.
כל המיטה הזוגית הענקית שלי היתה מלאה בשקיות,וכל שקית מלאה בחולצות,נעליים,מכנסיים,גופייות,ומה לא.
התחלתי להוציא מהשקיות את הבגדים,להוריד מכל אחד את התווית,לקפל…
אחרי זה הוצאתי מהארון את כל הבגדים הישנים ובמקומם שמתי את החדשים.
לבשתי גופייה ומכנסיים קצרים שנלה בחרה לי לבית,והסתכלתי במראה.
הבחור שעמד שם היה שונה לגמרי מזה של לפני חמש שעות.
הבחור לבש גופייה אפורה עם כיתוב של "הביטלז",מכנס קצר בצבע חאקי,וכפכפי אצבע בצבע ירוק זית.
הבחור היה רזה,חטוב וטיפה שרירי.
שיערו היה שחור,באורך בינוני,וברגע זה הוא גם היה מבולגן,רטוב ונטף טיפות.
עכשיו ראו טוב יותר את עיניו הירוקות המבריקות.
באוזנו השמאלית נצץ עגיל כסוף,שעליו אני ונלה רבנו כמה שעות,עד שלבסוף נכנעתי.
הדבר היחיד שנותר מהבחור ההוא שהכרתי הוא צלקת קטנה על הכתף,שתמיד הציקה לי.

פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
"אביב,זאת אמא,תפתח!"-נשמע קול מעבר לדלת.
פתחתי אותה,ואמא נכנסה,כולה מרקדת ומזמזמת לעצמה שירים.
היא התיישבה על המיטה שלי,שכבר היתה נקייה ומסודרת.
"בוא,שב לידי.אני רוצה לדבר איתך."-אמרה וחייכה.היא נראתה כמו שמש קטנה,שמחה וקורנת מאושר.
כשהתיישבתי לידה,היא המשיכה.
"קרה משהו מאוד משמח,אביב.מאוד."-התחילה לדבר.-"בעצם זה קרה להילה.לפני הנסיעה שלה עם יעקוב מחר היא החליטה ללכת לבדיקה רפואית,כי היא לא הרגישה טוב בשבועיים האחרונים.ונחש מה?היא בהריון!!!"-אמרה אמא וחייכה חיוך מאוזל לאוזן.
לקח לי כמה שניות לעכל.
הילה,אמא של נלה,לא הצליחה להכנס להריון מאז שילדה אותה.
נלה כבר מגיל קטן התחננה לאח או אחות קטנים,היא חלמה להחזיק תינוק קטן ולהאכיל אותו חלב מבקבוק.
ועכשיו,חלומה מתגשם.
התחלתי לחייך כמו איזה מטומטם.
"נכון??"-אמרה אמא,מאושרת עד אין סוף.
"נלה יודעת?"-שאלתי.
"לא,ובגלל זה אני מספרת לך בשושו.הילה רוצה שזה יהיה הפתעה בשבילה."
"נלה לא סתומה,היא תראה שהילה בהריון!"-עניתי,מופתע.לא כל כך קל להסתיר בטן במשך 9 חודשים,ואז להעלם ל4 ימים,לחזור הביתה עם תינוק בידיים ולהגיד "הפתעה!".
"לא,טיפשון.הם יחזרו עוד שבוע מהחופשה,ואז נעשה לנלה מסיבת הפתעה.ואני רוצה שאתה ובן תהיו אחראים על המסיבה.כלומר,שתחשבו על דברים שאפשר לעשות.מה שיעלה לכם לראש."-אמרה.
"אהה..אוקיי…"-עניתי.ואז,כשדימיינתי את הפנים המופתעות והמאושרות של נלה,חייכתי.אני אעשה הכל כדי לגרום לה אושר.
אמה הודתה לי ויצאה מהחדר.
המחשבות השמחות הציפו אותי,רעיונות מגניבים למסיבה כבר עלו לי בדמיון.
ואז הטלפון צלצל.
המספר היה לא מוכר.
"הלו?"-עניתי.
"אביב?"-אמר קול מוכר.למרות שהקול נשמע מבוהל ומהסס,מה שהיה כל כך לא הגיוני,הוא בכל זאת עורר בי צמרמורת של פחד.נלחצתי.
ניתקתי.הפלאפון נשמט מידיי על המיטה.
ואז הוא צלצל שוב.