הוא הציל את חיי.. פרק 1 :))

׳אני אוהבת אותך׳ שלוש מילים. אלו השלוש מילים שהרסו לי את החיים. קוראים לי אפריל, אני בת 14, אני גרה בלונדון, ואני רוצה למות.
כן למות. איך הכל התחיל? ״בזכות״ השלוש מילים הללו. כן, התאהבתי במלך השכבה, התאהבתי בניק, וכן, אמרתי לו את זה. רציתי כבר להיות חברה שלו, אבל איך לעזאזל חשבתי שמישהי חסרת חברים שכמותי תהיה עם מלך השכבה?!
אני פשוט מפגרת זה מה שאני. אמרתי לו את זה והוא פשוט צחק לי בפנים- כולם צחקו לי בפנים. אפילו ״החברה שלי״. למה בכלל חשבתי שיש לי חברים?! אין לי ולא יהיו לי. ׳למה את חושבת שאני אסכים להיות חבר שלך?׳ המילים שלו הדהדו לי בראשי. ׳למישהו כמוני מגיעה חברה יפה- לך פשוט אין את זה׳. ׳שמנה, זה מה שאת׳ מישהי אמרה ברקע, ׳מכוערת לכי מפה׳ מישהו אחר אמר, ׳את בטוחה שיש לך שיער חום ולא בלונדיני?! כי את טיפשה׳ אחר צעק.
התחלתי לבכות ורצתי משם. פחדתי. ברחתי לבית של דודה שלי, שהוא כמו ביתי, מאחר והוריי נהרגו בתאונה. והמחשבות המשיכו, סוף סוף כאשר חשבתי שעוד יהיה לי סיכוי. זה לא יקרה. רציתי לחתוך- אבל לא, חשבתי לעצמי. היד שלי מלאת החתכים כבר לא תעמוד בזה. ידעתי שיש סיכוי שאני הפעם אעשה יותר מדי חזק ויקרה לי משהו. אני מנסה לגמול. שמתי שירים של וואן דיירקשן- הדבר היחידי שבשבילו אני חיה וניסיתי להירגע. נשכבתי על המיטה, זה היה כבר 12 בלילה. בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי, מוכנה לעוד יום של כאב.
׳אפריללל, קומי!׳ שמעתי את דודה שלי, קמתי וכל מה שחשבתי עליו זה שעכשיו אני צריכה לראות את השכבה שלי עוד הפעם, אני צריכה לשמוע עוד הפעם עד כמה אני מפגרת, שמנה, שאני מכוערת, שאני צריכה למות. ׳אולי אני באמת צריכה למות?׳ אמרתי לעצמי בשקט, אני רוצה כבר לגמור עם זה וזהו, אבל אני לא יכולה – אני צריכה להראות להם שאני חזקה. התארגנתי, צחצחתי שיניים, התאפרתי והלכתי ברגל לבית הספר, לא אכלתי. כמו כל יום. ׳אני צריכה להרזות׳ חשבתי לעצמי. בדרך כבר התחלתי לבכות. הסתכלתי כל הזמן על הרצפה כדי שאף אחד לא יראה, והתחלתי לשיר בשקט את little things כדי לנסות להקל, אבל זה לא עזר. בכיתי עוד יותר. ׳קרה לך משהו ילדה?׳ שמעתי קול ברקע. ׳אתה מדבר אליי?׳ אמרתי כאשר אני ממשיכה להסתכל לרצפה. ׳כן אלייך, את בסדר? מה קרה לך?׳ שאלו, הקול נשמע לי מוכר אבל לא ממש הקשבתי. ׳כלום עזוב אותי!׳ עניתי לו והוא רק הרים לי את ראשי, ׳ה..ה..הארי??׳…