הארי ואני – סיפור על וואן דירקשן- פרק 7

וואי, ממש תודה לכול מי שקורא:) באמת שלא חשבתי שיהיו לי כול כך הרבה תגובות וקוראים (: תודה!!!!
~קצת מהפרק הקודם~
הוא צחק "ואת לא אוהבת אותם??" שאל "לא" עניתי "זה פשוט לא הסיגנון שלי". "אוקי" הוא אמר "איך קוראים לך?" שאלתי, הוא הירהר קצת ואז ענה "קוראים לי ג'קסון, איך קוראים לך?" "אני דניאל" עניתי, היה לי מוזר שהו הירהר מתי ששאלתי איך קוראים לו….. הוא חייך, ואז שמתי לב שאני בוהה בו… חחח איזה פדחנית אני! החזרתי את האוזניות, וחשבתי על ג'קסון….. נו! הוא כול כך מזכיר לי מישהו! אבל מי? לעזעזל מי?!
שמעתי את השירים של וואן דירמקשן האלה.. .. עצמתי עיינים…. פששש דווקא שרים לא רע… בימיוחד ההוא…. הארי! יואו איזה קול יפה!…. ואז ניזכרתי את מי ג'קסון מזכיר לי… את הארי! אבל אין סיכוי שזה הוא… עם זה היה הוא אז הוא בטח היה במחלקת וי אי פי… לא כאן! חחחחח אבל הלוואי שהייתי פוגשת אותו… והיינו חברים…. ואז הייתי יכולה ליראות את החיוך שלו כול יום….. והיינו מיתנשקים…. או זה היה כיף….
רגע מה?! לאלאלאללאלאלאללא דיי! אני לא אוהבת את הארי! לאלאלא ולא. להוציא את הארי מהראש! את הארי ואת וואן דירמקשן! "דניאל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" שמעתי צעקה "מה?!" עניתי בבהלה, מי זה????? "פתחתי את העיינים, וראיתי את ג'קסון מולי, "הערתי אותך?" הוא שאל "חחחח לא, פשוט שמעתי שירים…." עניתי, "טוב", הוא אמר, "למה קראת לי?" שאלתי את ג'קסון, "לא יודע, סתם… חח" הוא ענה צחקתי, וגם הוא, יואו הוא כול כך מזכיר את הארי! "אני עייף" הוא אמר "אז לך לישון!" עניתי הוא צחק ואמר לילה טוב. "לילה טוב" עניתי לו, הוא הניח את הראש שלו על הכתף *שלי* ונירדם! על שלי! חחחחח הוא חמוד יחסית לערס… חחחחח (: הרשתי לעצמי להניח את הראש שלי על שלו ולהירדם……
~כעבור שעתיים~
היתעוררתי, ג'קסון עוד לא היתעורר… היסתכלתי בשעון… יש עוד חצי שעה לנחיתה….. וואי!! שיעמום… קמתי מהכיסא והלכתי למושב של עדן, ראיתי אותה עם הנערה הזאת, הן היסתכלו על תמונות של וואן דירמקשן בטלפון… "מה קורה?" שאלתי את עדן "הו הינה הסובלת! " עדן אמרה "הכול טוב מה איתך?" ענתה ושאלה, "אני בסדר!" עניתי, ואז היא אמרה "זאת איילת! היא דירקשנית! חיחיחחי מי יושב לידך??"
היסתכלתי על איילת, היא הייתה יפהההההההה! היה לה שיער בקבוקונים כאלה, ועיינים חומות, היה לה חיוך מושלם!!!!!
טוב תקשיבו אני מיצתערת שעצרתי כאן אני פשוט חייבת ללכת, מבטיחה המשך בקרוב!