האקס

לאחר יותר משנה, ההודעה שציפיתי לה יותר מכל דבר אחר, הגיעה. והמפגש שפינטזתי עליו חודשים, קרה. אני שמחה שלקח להודעה המון זמן להגיע ושמחה שגם דווקא עכשיו.
לא יכולתי לדמיין את סגירת המעגל הזו מתנהלת יותר טוב מאיך שהיא התנהלה.
במשך כלכך הרבה זמן הרצתי לעצמי במוח טקסטים שלמים על היום הזה שאראה אותו. טקסט אחד היה כועס ותוהה, ״למה? למה לא נלחמת עלי? כל מה שאמרת לי היה שקר?״ טקסט שני היה ההפך הגמור, שהיה צץ אחרי לילות של בכי. ״האם עשיתי משהו לא בסדר? אני מצטערת שלא הייתי מספיק טובה בשבילך.״ אך עברה יותר משנה ולאט לאט הטקסטים התפוגגו ונשכחו.
דווקא אז, הוא בא, והתחרט, התנצל, התחנן.
דיברנו ושתינו משאריות האלכוהול שבחדרי, צחקנו ונהננו ובמקום לחזור אחורה, לרגשות, לתחושות, לנאיביות, הפחדנות והשתיקות ששתקתי אז, באתי ממקום חזק, בוגר חכם, מנוסה.
הפלתי אותו בעזרת הכוח המניפולטיבי והנשי שלא ידעתי שקיים אצלי. פתאום ראיתי את המניעים הנסתרים, את השקרים שאז היו מנצלים כל תא תמים בגופי. את הבלבול וקלות הדעת.
ליבי התמלא רחמים לילד המסכן, שכל חייו התנהל ללא מצפון. ולמרות היותי בורה לחלוטין בכל הקשור ליחסים רומנטיים, מודה. כך אהבה לא נראת. הפנטזיה בה האקס עוזב את חברתו הנוכחית, נופל על ברכיו לפניך, מתחנן לחזרתך ומצהיר על אהבתו, לא אמורה להראות כלכך פתטית ועלובה.
ולמרות זאת, כולי תקווה לילד המסכן, שימצא את דרכו, שילמד מטעויותיו, שיהיה במקום שיסב לו אושר, רחוק ממני שנות אור ומליבי הטהור שעדיין מחכה ויודע שיום אחד הוא יבין, על איזו אהבה כולם מדברים.