האפלה שבגורל-פרק 2

אני כבר בבית סוף סוף, אני ואחי הגדול ג'ייק והחברה המשוגעת שלו נסי, פתחנו את הדלת נכנסנו הביתה וישבנו. ג'ייק גדול ממני בשש שנים, אני בת 17 והוא בן 23 יש לו חברה שקוראים לה נסי, הם חברים כבר יותר משנתיים, והם מאוהבים בטרוף אבל אני ונסי שונאות אחת את השנייה, פשוט בפעם הראשונה שראיתי אותה ולחצתי לה יד, עברה בי מין תחושה מוזרה וקרה כזאת, כאילו יש לה לב קר והיא בכלל לא אוהבת את ג'ייק, אני חושבת שהיא חברה שלו רק בגלל שלג'ייק יש הרבה כסף מירושה ומחברת ההייטק שהוא סגן מנכ"ל שם. היא תמיד משרתת אותו, אבל אני מפחדת שמתי שהם יתחתנו, היא תעזוב אותו עם הכסף והם יתגרשו, ניסיתי לדבר עם ג'ייק ולומר לו מה אני מרגישה כלפיה אך הוא שלל את מה שאמרתי ופשוט אמר "אנבל, תביני, נסי היא החברה שלי, היא כמעט נסיכה כמוך, אתן שתי הנסיכות שלי, אבל את חייבת להבין שאני צריך להתחיל חיים חדשים, והיא לוקחת חלק גדול מהם, אני התבגרתי, אני כבר לא האח הגדול שמכין לך את שיעורי הבית, אני חייב להתחיל לחיות, ואני אוהב את נסי והיא אוהבת אותי, היא הופכת אותי למאושר, ואם את רוצה שאני אהיה מאושר, אם את סומכת עליי שאני כבר ילד גדול ויודע לעשות בחירות נכונות, תני לי לשלוט במצב, ואם אי פעם אני אצטרך עזרה, אני תמיד אפנה אלייך, אל תדאגי, מותר לך לקנא, אבל שתדעי שאני אף פעם לא אשכח אותך…" מקנאה?! אני הבן אדם האחרון שיקנא! אבל עם נאום שכזה אני חייבת להסכים לבקשה שלו. "לי יש את ג'וני" חשבתי כל פעם ששמעתי את הנאום הזה. אבל עכשיו, אם יקרה משהו גם לג'ייק אני אשבר, אני אוהבת אותו הכי בעולם, אם יקרה לו משהו, אני אגיד לו: "אמרתי לך…" כי אמרתי לו, אפילו אם הוא לא רוצה לקבל את העובדה הזאת, הוא צריך להתמודד עם החיים, הוא לא בוגר כל כך כמו שהוא חושב, הוא צריך להבין שגם אני לא ילדה קטנה יותר… אבל למרות הכל, אני אנחם אותו על הפרידה שלו ועל הטעות שעשה. דרך אגב, נסי ואני היינו כל הזמן מחליפות מבטים זדוניים אחת לשנייה.
"היי אנבל, איך את מרגישה?" שאלה נסי, גם כן, לא אכפת לה… "הרבה יותר טוב" אמרתי לה וחייכתי חיוך מזויף עם עיניים רצחניות. "נסי תוכלי להשאיר אותנו לבד בבקשה?" שאל אותה ג'ייק. "ברור!" גם נסי חייכה חיוך מזויף על עיניים זדוניות לעברי והלכה. "טוב אנבל נסיכה, אני יודע שרק עכשיו גילית על מה שקרה לאמא ואבא ז"ל… ואני כבר הספקתי להתגבר ביומיים האלו, (למרות שביום ששמעתי את הבשורה בכיתי בשירותים כמו תינוק), אבל עדיין הם כרותים בלב שלי ולעולם לא יעזבו, בכל מקרה, את לא יכולה להמשיך לגור בבית שלכם לבד, אז הלכתי לכמה פגישות עם אנשים מסוימים ולקחתי אותך על אחריותי, זאת אומרת, אני כמו אבא שלך מבחינה אחראית, לא משפחתית עכשיו ונסי כמו אמא שלך… ואת תעברי לגור אתנו…" מה חשבתי לעצמי באותו רגע? WTF?! נסי?! אמא שלי?! מהההה???!!! טוב, לא נורא, רק שנה אחת לגור איתם ואז אני אוכל לקנות בית משלי, וחוץ מזה, בגלל חברת ההייטק שג'ייק עובד בה, יש לו אחוזה או וילה ענקית קרובה לבית שלנו, ומלא חדרים ובריכה, ואפילו יש לו את הכלבה שהייתה של ההורים שלי פעם שהוא התחבר אליה כל כך וקוראים לה לקסי ולקח אותה על בעלותו, ויש לי בבית שלו כבר חדר במידה ואני אשן אצלו מידי פעם… עכשיו החדר הזה הולך להיות שלי להרבה פעמים… "טוב, אז חדר כבר יש לך, ואת תמשיכי ללמוד בבית הספר שלך, החוקים היחידים שאני מציב עבורך הם: להכין תמיד שיעורי בית כי זה יעזור לך בעתיד, להיות נחמדה לנסי כי את תצטרכי לחיות איתה שנה, להוציא את לקסי לטיול שאני ונסי לא בבית, מותר לך להביא חברות וכמובן חברים במידת הצורך (גיחוך), ואם את רוצה לארגן מסיבה בבית רק באישורי, אני מסכים לך, אבל תודיעי לי קודם כי אני יכול לשלוח אנשים שיעזרו לך בהפקה. ורק שתדעי, אם לא תשמרי על ממוצע ציונים גבוהה אני יארגן לך מורה פרטי, ודבר אחרון, הרופאים אמרו שפעם בחודש את תבואי לביקורת להיבדק אצלם לראות שמצבך תקין אז את אחראית לקבוע תורות וללכת לשם. זהו." האמת שהייתי מופתעת מהחוקים האלו… "וואו… איזה אח כיפי יש לי… לא ציפיתי…" עניתי בהתפלאות. "טוב, אני יודע שבגילך אלו כל הדברים שאני רציתי בחוקי הבית, אבל אמא ואבא לא סמכו עליי למרות שידעתי שאפשר לסמוך עליי ואני אבצע את כל המטלות הללו… אז לא רציתי שתכעסי עליי, אני רוצה לראות שאני יכול לסמוך עלייך בכל מצב." אמר לי. "אוקיי." עניתי.

מקווה שאהבתם <3