האפוטרופוס ~ פרק שני

"סקיי, דופקים לפני שנכנסים לחדר המנהלת!" גברת רובינסון אמרה וניסתה להישאר שפויה למרות שכעסה.
"מה את רוצה, אמרת לי לבוא" אמרתי בעצבנות כשאני עדיין מביטה לכיוון הדלת בכעס.
"טוב.." התחילה להגיד גברת רובינסון ברוגע מזוייף.
"סקיי, תכירי את בראיין גרייס.." התחילה גברת רוביסון להגיד ואני ישר הפנתי את מבטי לבלונדיני החתיך שעמד וצפה בי.
כיווצתי את גבותיי ושילבתי את ידי כשאני מתקרבת אליו.
"אז אתה האפוטרופוסתחת?" שאלתי.
"סקיי" צווחה גברת רוביסון.
בראיין צחק והושיט לי את ידו.
"נעים מאוד גם לך סקיי" הוא אמר.
"תחסוך.." אמרתי וראיתי את גברת רובינסון מנסה להרגיע את עצמה בצד מה שכמעט גרם לי להתפקע מצחוק.
"אוקיי" מלמל בראיין בחיוך.
"לא.. אני לא האפוטרופוס שלך, אבל אני חבר מאוד טוב שלו.. ובגלל זה, את הולכת לבלות אצלי את השנה הקרובה" הוא אמר.
"מזה??" צרחתי.
"סקיי תרגעי" גברת רובינסון לא התאפקה.
היא נאנחה והתקרבה לבראיין.
"בראיין עושה טובה מאוד גדולה לאפוטרופוס שלך" היא נגעה בכתפו של בראיין וחייכה אליו.
גאד. גברת רובינסון מסמיקה? איכ.
"אני לא הולכת לשום מקום עד שהאפוטרופוס שלי בא לכאן" הבהרתי.
"גברת רוביסון" פנה בראייו למנהלת.
"אני יכול לדבר עם סקיי ביחידות לכמה דקות?" הוא שאל בנחמדות.
"הוו כמובן" ההיא צחקקה ויצאה במהירות מהחדר.
"הוו לא, אני לא מוכנה לשמוע שום דבר שיש לך להגיד, כשהאפוטרופוסתחת יגיע תקרא לי" אמרתי והתכוונתי לצאת אבל היד הגדולה של בראיין עצרה את הדלת להיפתח.
"הוו לא את תקשיבי לי עכשיו" הוא אמר וארשת פניו השתנתה. הוא הצמיד אותי לדלת ויכולתי להרגיש את הבל פיו על פניי.
"מר נואל נורא מאוכזב ממך. את כפוית טובה." הוא אמר.
"אז לאפוטרופוס המזדיין קוראים מר נואל" אמרתי בהבנה. מנסה לא לתת למרחק הקטן להשפיע עליי.
"הוא משלם עלייך ומוציא אותך מבית היתומים שהיית בו פאקינג 12 שנה, ועוד לא עוברת שנה ואת כבר שמה זין ומאלצים לגרש אותך" הוא אמר.
"שמה זין מר גרייס?" שאלתי אותו בהתגרות אבל נצמדתי לדלת.
"את כזאת בלתי נסבלת.." הוא התרחק קצת.
"תקשיב בלונדי, תגיד למר נואל שאני לא צריכה את הכסף שלו או את הטובות שלו" אמרתי לו.
"מר נואל הוא חבר טוב שלי, אני לא נוהג להתערב לו בהחלטות" הוא אמר עדיין בכעס. ושוב התקרב.
"איזה מן חבר קורא לחבר שלו "מר"?" שאלתי בצעקה.
"אנחנו חברים לעבודה, הפסדתי בהתערבות אוקיי? אז בואי נעשה לא נעשה את זה מסובך ותבואי איתי הביתה בשקט" הוא אמר גם הוא באותה נימה.
"או אז עכשיו אני חלק מהתערבות? עכשיו אני בטוח לא באה איתך" אמרתי בעצבים.
שילכו לעזאזל שניהם.
"אז תחזרי לבית היתומים המזויין!" הוא אמר וסוף סוף עזב את הדלת והתרחק לחלל החדר.
"מה? לא אני לא חוזרת לשם." אמרתי מיד.
הוא הסתובב במהירות וחיוך ענק על פניו.
"אז תבואי איתי" הוא אמר.
"בתנאי אחד" אמרתי והתקדמתי לעמוד מולו, במרחק רחוק אבל מולו.
"מה השם הפרטי של מר נואל?" שאלתי.
הוא נאנח והני את ידיו בשני צידיו.
הוא הנהן בשלילה לפני שדיבר.
"כריסטיאן"
מה?