האמת שלי, השקר שלך- פרק 3

קצת מהפרק הקודם:
"ואחרי איזה חודשיים שהיינו ביחד, גיליתי שיש לי עוד צד.." הוא אמר ואז המשיך- "אני.. אני התחלתי להימשך גם לגברים" הוא גמגם.
"תקשיב לוק…" אמרתי לפתע והסתכלתי על פניו.
"רגע, עדיין לא סיימתי" הוא אמר במבט רציני.
"לוק!" צעקתי.
"נו באמת.. מה?!" הוא התעצבן והסתכל עליי.
"תזהר מימנו!" צרחתי. לוק הסתכל על הכביש מיד ולפתע אור בוהק סנוור את עיניי. שמשת המכונית נשברה.
ריח עשן הופיע באוויר והמון נקודות שחורות קטנות החלו להופיע מסביב.
הנקודות הפכו לגדולות יותר עד שלבסוף הכל הפך שחור. עיניי נעצמו. אני מתה?

~~~

"קריסטינה? את מתעוררת?" שמעתי לפתע קול. שפשפתי את עיניי חזק ופקחתי אותן לאט.
קול של התלהבות נשמע- "אני לא מאמין! התעוררת! חשבתי שתשאירי אותי לבד בעולם הזה" הוא חיבק אותי חזק.
"ג'ייסון, מה קרה לי?" שאלתי בקול מעט ישנוני.
"אמרו שנסעת עם לוק ועברתם תאונה.. חוקרי המשטרה רוצים לחקור את מי שנהג מבינכם, אבל זה לא אפשרי כרגע כי לוק לא התעורר.." הוא אמר והסתכל על עיניי.
"לא מעניין אותי מה קרה לו" השבתי בזלזול. עדיין כעסתי עליו שהוא בגד בי.
ג'ייסון הופתע.
"לא חשבתי שתגידי את זה" הוא אמר. "הוא לא חבר שלך? אמא מדברת המון על זה שאתם תתחתנו.." הוא הוסיף.
"ג'ייסון, אמא בכלל לא יכולה לדבר.. היא בתרדמת, תכניס לראש" גערתי בו. שנאתי את זה שהוא דמיין שאמא מדברת איתו. כבר שנתיים שהיא בתרדמת וג'ייסון, אחי, חושב שהיא תתעורר.
"קריסטינה, די! אני שומע אותה מדברת איתי, תפסיקי!" הוא צעק עליי.
"טוב, נגיד.. סליחה, ג'ייס.. לא התכוונתי" הפסיכולוגית שלו אמרה שצריכים להיות עדינים איתו.
ג'ייסון ליטף את שערו השחור בשל חוסר הנוחות ואז הסתכל בי עם עיניו הכחולות.
"לא סולח" הוא צחק ונתן לי מכה על הכתף.
"איה! ג'ייסון זה בכלל לא מצחיק! כואב לי שם!" אמרתי בכעס ולפתע הבחנתי בידי החבושה.
"סליחה" הוא אמר בדאגה ומזג לי קצת מן המים שהיו מונחים בתוך קנקן על השולחן הקטן שליד המיטה.
לגמתי מן המים והסתכלתי בחדר שמסביבי.
מיטות זהות, מצעים לבנים ושולחן קטן ליד כל מיטה.
במיטה הכי קרובה אליי שכבה ילדה קטנה, כבת 10 אם אני לא טועה. על השולחן שלצידה היו מונחות סלסלות ממתקים ושוקולדים.
"את רוצה גם שוקולד? אני אלך לקנות לך" אמר לפתע ג'ייסון.
"מ..מה? אה לא.. אני לא רוצה" השבתי ביובש.
הוא מזג עוד מים לכוס שלי ולגמתי מהם. הפה שלי היה יבש והמים לא עזרו לשנות זאת.
"אז מה את זוכרת שקרה?" הוא שאל.
"לא הרבה.. רבתי עם לוק, היינו במכונית ואור שבא ממול סנוור אותי. ואז ראיתי שחור ופתאום התעוררתי כאן" אמרתי, מנסה להיזכר בעוד פרטים.
שוב הסתכלתי על הילדה בת ה-10. היא הייתה שם לבדה. תהיתי מהיכן הגיעו כל הממתקים, שהרי אפילו הוריה לא היו לצידה.
"אני מציק לך?" ג'ייסון שאל.
"לא.. יש חדש מהרופאה של אמא?" שאלתי אותו וסובבתי את מבטי אליו.
"לא, היא עדיין טוענת שהיינו צריכים לנתק אותה מהמכשירים." הוא השיב בעצב.
"אנחנו לא מתכוונים לעשות זאת.. נכון?" הוא שאל.
"לא.." נאנחתי. "אל תדאג.." קירבתי את ראשו אליי.
"אני אוהב אותך, קריסטינה" הוא נשק על הלחי שלי ויכולתי להבחין בדמעה זולגת מעיניו.
"ג'ייס, מה קרה?" ניגבתי את הדמעה בידי.
"כלום…" הוא השיב. "אני סתם רגיש מידי" הוא ענה בקול מפונק והוריד את המשקפיים השחורים מעיניו.
"זה בגללי?" שאלתי.
הוא הנהן- "בזמן שישנת, חשבתי שאני אשאר פה לבד… אני לא רוצה לאבד אותך" הוא התבייש להסתכל בעיניי.
"אל תדאג, אני לא הולכת לשום מקום" חייכתי. "תיתקע איתי לנצח" צחקקתי.
ג'ייסון צחק גם- "אבל את בת 20 תיכף ואני בן 15.. את תמותי קודם" הוא עשה פרצוף חכם וחצי חיוך הופיע על פניו.
"אני בת 19.. עוד חצי שנה אני בת 20.. למה להפוך אותי לזקנה?!".
ג'ייסון שוב צחק. אהבתי את החיוך שלו.
שיניים לבנות ישרות, שפתיים מלאות ואדומות מעט וגומות.
"איך ג'סיקה לא התאהבה בך?! תראה את החיוך שלך!" אמרתי לפתע וג'ייסון גלגל את עיניו.
"יש לה חבר עכשיו.. חפרתי לה כל כך הרבה שהיא תסכים להיות חברה שלי, אבל היא סירבה.. אולי הגיע הזמן לעבור הלאה" הוא אמר בלחש.
"צודק במאה אחוז" השבתי.
הסתכלתי על דלפק האחות שעמד במרחק רב מימני והבחנתי בילדה עם ג'קט אפור וכובע שחור על ראשה. כאשר התקרבה אלינו, יכולתי להבחין במבט הרציני שהיה לה.
הוא התקרבה אל האזור שלנו עוד ועוד, עד שלבסוף ניגשה אל הילדה בת ה-10.
אני זיהיתי אותה. המון זמן לא ראיתי אותה. זו הייתה אמילי. אמילי ווטסון. אמילי שהכירה אותי, את לוק ואת אלכס. מה היא עושה כאן?!