האמת שלי, השקר שלך- פרק 2

קצת מהפרק הקודם:
"נו חשבתי עליך… סיפרו לי עליך משהו" שיקרתי לו.
"מה? מה סיפרו?" הוא החל להילחץ.
"אתה יודע מה…" עשיתי פרצוף רציני.
"אני לא מאמין.. הוא סיפר לך? לא רציתי שזה יצא ככה, באמת קריס! התכוונתי היום לומר לך אבל…" הוא דיבר במהירות. קטעתי את דבריו- "רגע… מה?".
"אה זה לא זה? עזבי לא משנה.. סליחה, חשבתי שאמרו לך משהו אחר.. הוא איים עליי לספר לך היום או שהוא ייפרד מימני" הוא אמר בלחש.
"לוק, מה קרה? אל תדאג, אתה יכול לספר לי" ליבי פעם בחוזקה.
"אני בי-סקסואל.. אבל אל תדאגי אני אוהב גם אותך וגם אותו.." הוא השיב.

~~~

"מה?! לוק? אתה בוגד בי? באמת?!" כעסתי. הסתכלתי בעיניו במבט מזלזל. הוא הזיז את עיניו ימינה ושמאלה, לא מסוגל להסתכל בעיני.
"עם מי? רק תגיד לי עם מי!" כמעט פרצתי בבכי.
"קריסוש, אני אוהב אותך" לוק אמר, אוחז בלחיי עם אצבעותיו הרכות, מתקרב אל שפתיי לנשיקה.
סטרתי לו.
"איה!" הוא צעק. "זה כאב!" הוא ליטף את הלחי שלו, מנסה להפיג את הכאב.
"זה הגיע לך" אמרתי ויצאתי מן המכונית.
הוא פתח את דלת המכונית ויצא אחריי. זה לא התאים לו לנהוג כך. שמעתי את קול טריקת המכונית אחריו והגברתי את קצב הליכתי. לא ידעתי לאן אני הולכת, אבל מה שהיה חשוב זה ללכת הרחק מימנו.
"קריס! אני מצטער! רציתי לספר לך כל הזמן הזה אבל חששתי.. אני אפרד מימנו בשבילך" הוא התחנן.
לא הסתכלתי לאחור, רק הלכתי בקצב מהיר. לא עונה לדבריו, לא רוצה להסתכל עליו.
הוא החל לרוץ לעברי.
התחלתי לרוץ גם. מנסה להתרחק מימנו.
"באמת קריסטינה? באמת? מימני את בורחת?" הוא שאל. "מאלוף ריצות המרתון של בית הספר?" הוא התנשא.
"לא היית האלוף אם לא היית מרמה!" לפתע הסתובבתי לעברו.
"אני לא רימיתי בכלל.. אלכס נתן לי לנצח וקיבלתי את זה כדבר טוב" הוא השיב.
"רגע, אני לא מדברת איתך בכלל" נזכרתי והחלתי שוב ללכת.
"אז רק תיתני לי להסביר ואז תעשי מה שאת רוצה" הוא אמר בקול מפונק.
בחיים לוק לא התנהג בצורה הזו. בהתחלה יוצא מהאוטו כדי לדבר איתי, ועכשיו מתחנן שאסלח ואקשיב לו.
"בואי נלך ל'קפה של הדודה רונה' ונדבר.. אם לא תרצי לסלוח, תיקחי את האוטו שלי ותחזרי לבית איתו. אני אשאר שם ואלך חזרה ברגל או אקח מונית" הדברים הללו בכלל לא התאימו ללוק שאני מכירה.
"אני לא יודעת מה לענות לך…" עדיין כעסתי עליו.
"אז זה אומר כן?" הוא שאל עם חיוך קטן עטוף תקווה.
"כן, זה כן!" עניתי בכעס.
נכנסתי למכונית אחריו. במהלך הנסיעה היה שקט. הסתכלתי על החלון.
גשם החל לרדת ושמשת המכונית נרטבה. הגשם התחזק.
ערפל הסתיר את הדרך הרחוקה מאתנו והיה קשה להבחין במכוניות שבאו ממול. תהיתי כיצד לוק מצליח לנסוע בתנאים כאלו.
"אז אפשר להתחיל את השיחה כאן? אני אדבר ואת תקשיבי" הוא הסתכל על פניי.
לא עניתי. דמעה החלה זולגת על לחיי ושפתיי הפכו לאדומות. פניי החווירו וניסיתי להסתיר את הדמעות הבוגדניות שזלגו להן מבלי שרציתי בכך.
"אוקי.. אז תמיד ידעתי שאני אוהב בנות" הוא אמר בלחש והפעיל את מגבי המכונית.
הגשם לא פסק וברקים בצבצו מעבר לערפל.
"ואחרי איזה חודשיים שהיינו ביחד, גיליתי שיש לי עוד צד.." הוא אמר ואז המשיך- "אני.. אני התחלתי להימשך גם לגברים" הוא גמגם.
"תקשיב לוק…" אמרתי לפתע והסתכלתי על פניו.
"רגע, עדיין לא סיימתי" הוא אמר במבט רציני.
"לוק!" צעקתי.
"נו באמת.. מה?!" הוא התעצבן והסתכל עליי.
"תזהר מימנו!" צרחתי. לוק הסתכל על הכביש מיד ולפתע אור בוהק סנוור את עיניי. שמשת המכונית נשברה.
ריח עשן הופיע באוויר והמון נקודות שחורות קטנות החלו להופיע מסביב.
הנקודות הפכו לגדולות יותר עד שלבסוף הכל הפך שחור. עיניי נעצמו. אני מתה?