האם את כועסת עליי?-פרק 2 העלאה 2 (אשמח אם תגיבו)

עבר שבוע מאז שדיברתי עם וויל.
הוא כל הזמן מנסה לדבר איתי ואני מתחמקת ממנו.
הוא כל הזמן רב עם כריסטינה בגללי.
והיא כל היום מסתכלת עליי במבטים כאלה….
שכמו שאומרים עם מבטים היו יכולים להרוג היום היה שבוע למוות שלי.
הזיכרון שלי לא חוזר אליי.
עברתי השבוע הרבה התמוטטויות עצבים וברובם דפקתי את ראשי בקיר.
אלפי אנשים מנסים להסביר לי מה הייתי.
כשרציתי לאכול פרי מסוים הם אמרו:"אבל ג´ניפר את לא אוהבת את הפרי הזה בכלל"
כאילו לכל הרוחות תנו לי לגלות את עצמי לבד.
אני לא מתקרבת לאף אחד אני מנסהלשמור מרחק אבל כולם איכשהוא מגיעים אליי.
השבוע גיליתי שיש לי אח.
הוא גם ניסה לעורר בי זיכרונות אבל כלום.
המוח שלי כל כך עיקש.
עכשיו אני שוכבת במיטה בחדר שלי סתם בוהה בקיר שמולי ומנסה בכל כוחי להיזכר,אבל שום דבר.
לפתע שמעתי דפיקה בדלת שהעירה אותי מעירוריי.
הסתכלתי על השעון שהיה מעל המיטה השעה הייתה אחת וחצי בלילה מי זה בשעה הזאת?.
פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את וויל,הוא נראה הרוס.
"וויל מה קרה?,הכול בסדר?"שאלתי אותו.
"לא הכול לא בסדר ג´ף"אמר והטיח את ראשו בקיר של המסדרון ביאוש.
"בוא תיכנס"אמרתי בשקט.
הוא נכנס בדממה ונשכב על מיטתי,נשכבתי על ידו ושאלתי אותו:"אז מה קרה?"
"החיים שלי נהרסים ג´ף,אני לא יכול להוציא אותך מהראש שלי לשנייה"
בלעתי את רוקי במאמץ אז בגלל זה היו כל המריבות בינו לבין כריס.
"וויל אני אמרתי לך כבר קודם מה אתה צריך לעשות"אמרתי לו.
"אני יודע"אמר ושם את ידו מתחת אל ראשו והסתכל על התקרה ואני הסתכלתי עליו.
"אז מה העניין?"שאלתי אותו.
"העניין הוא שאני זקוק לך"לחש אליי והסתכל עליי.
פניו היו קרובות אל פניי יכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על פניי.
הוא התקרב אליי עוד קצת ושפתיו נחתו על שפתיי.
משום מה נענתי לו בנשיקה גם אני.
הוא קירב אותי אליו עוד יותר.
נזכרתי במשהו:
הוא נישק אותי וליבי פעם בחוזקה.
"את לא מבינה כמה זמן רציתי לעשות את זה"מלמל אל שפתיי
ואני חייכתי
זה היה הדבר הכי רומנטי שמישהו עשה בשבילי בחיים.
הוא פשוט עמד על במה וניגן לי שיר.
תמיד חשבתי שהוא לא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותו אלא כחברה טובה ותו לא.
אבל הסתבר שטעיתי.
"תודה"מלמלתי בחזרה אליו ושפתיי נוגעות לא נוגעות בשפתיו.
הוא נישק אותי שוב פעם ואמר:"אני אוהב אותך"
"גם אני אותך………"
התנתקתי ממנו במהירות.
"מה קרה?,ג´ף?"שאל כשראה את הבעתי.
"אני,אני זוכרת משהו וויל"אמרתי לו
"מה?,מה את זוכרת?"שאל בהתרגשות.
"אתה הנשיקה הראשונה שלנו"עניתי במבוכה.
והוא חייך חיוך גדול מאוזן עד אוזן.
"זה מעולה ג´ניפר"אמר
"כן זה באמת מעו….."לא הספקתי לסיים את המשפט כי שפתיו כבר היו על שפתיי.
"וויל,וויל מספיק"מילמלתי שניסיתי להתנתק ממנו.
"למה?,ג´ניפר אני יודע שטעיתי אבל ג´ניפר,אני מתגעגע אלייך,אני מתגעגע לשיחות שלנו,לנשיקות שלנו,לחיבוקים שלנו,אני מתגעגע לכל מה שהיה פעם,אני יודע שאמרת לי שאני צריך לפסיק לאהוב אותך אבל אני לא יכול,אף פעם לא יכולתי,תביני אני לא אהבתי את כריסטינה כמו שאהבתי אותך שנישקתי אותה דמיינתי אותך,כשחיבקתי אותה דמיינתי אותך,את תמיד היית ותמיד תהיי האהבה הכי גדולה שלי,ואני כל כך צריך אותך איתי."מלמל את המילים האחרונות בסוף.
הוא הוריד את ראשו.
"וויל תקשיב אתה לא צריך אותי אתה צריך אותה,"אמרתי לו:"אתה צריך את מי שהייתי פעם,וויל את צריך להבין שמבלי כל הזכרונות שלי אני לעולם לא יהיה היא אני יהיה אדם אחר"
הוא הרים את ראשו ובעיניו נראוו דמעות.
דמעה בוגדנית אחת זלגה על לחיו.
ניגבתי אותה בעדינות בידיי והוא אחד בה השאיר אותה על פניו.
"וויל בבקשה תחזור לחדר שלך תחשוב,אני לא מסוגלת לראות אותך ככה."אמרתי לו
הוא היה כל כך עצוב באופן קורע לב.
הוא הינהן אליי וקם ממקומו.
"לילה טוב"אמר.
פתח את הדלת ויצא.
וכשיצא אני התפרצתי בבכי.