'האם את האחת שתחיה איתי לעד?' פרק 46 ואחרוןן

בוקר יום חמישי-
נתי נשאר פה בלילה, כלכך כיף לקום בבוקר ולראות אותו לידי אחרי חודשיים שהכי הייתי צריכה אותו איתי…
"נתי חייםשלי קום כבר 10 וחצי" הערתי אותו מלטפת את לחיו בעדינות.
"בוקר טוב קטנה שלי" אמר לי.
קמנו ציחצחנו שיניים שטפנו פנים וירדנו למטה מאור ורועי היו בדרך החוצה
"בוקר טובב" אמרתי להם
"בוקר טוב אחותי" אמרו ביחד ויצאו, אני ונתי הלכנו למטבח, הכנתי לנו נס וישבנו.
"באלי לעשות היום משהו" אמרתי לו
"מה יפהשלי?" שאל אותי
"אולי נלך למסיבת רחוב?" הצעתי
"חיה בסרט" מלמל
"למה אבל מה הבעיה?"
"למה נראה לך שאני יתן לך ללכת למסיבת רחוב עם כל האנסים המניאקים האלה שמסתובבים שם" הרים את קולו
"בסדר תירגע"
"כי זה בדיוק מה שחסר לי, שיאנסו את חברה שלי" הרים את קולו יותר
"בסדר נתי, הבנתי בפעם הראשונה" צעקתי
"אל תצעקי עליי אלינור" אמר בקול מאיים
"אה אתה יכול לצעוק עליי ושזה מגיע אלייך אסור" כמעט ובכיתי, קמתי מהשולחן ובאתי לעלות לחדרי.
"עצרי נו" תפס בידי וסובב אותי אליו
"אני פוחד עלייך, פוחד שיקרה לך משו, אני לא יחיה עם העובדה הזאת שיקרה לך משו" ליטף את פניי.
"חוץ מזה שכבר קבעתי עם חברים" אמר בחשש
"תלך תהנה" השתחררתי מאחיזתו ועליתי לחדרי.
לאחר כמה דקות שמעתי את דלת הבית נטרקת, יצאתי מחדרי לבדוק מי יצא או נכנס.
נתי הלך…
כלכך עיצבן אותי שחודשיים לא ראיתי וכלכך התגעגעתי, כנראה שהוא לא.
התיישבתי מול הטלווזיה, חיפשתי תוכנית מעניינת לראות, מה שלא מצאתי אז התקשרתי לתהל.
"יפה שלייי" צעקתי לה
"מי זאת?" שמעתי לחישה
"אלינור" ענתה לה, או שנדמה לי או שזאת הייתה מאי.
"רצית משו?" שאלה תהל
"בואי נעשה משו היום" אמרתי לה
"אני לא יכולה ביי" ניתקה לי, הייתי בשוק לא קרה מילא זה שהם לא קראו לי אליהם למה היא פשוט ניתקה לי.
התקשרתי למאור.
"מאוריי"
"אה?" ענה, איזה יבש
"איפה אתם?" שאלתי עליו ועל רועי
"אנחנו באמצע משהו חשוב אנחנו לא יכולים לדבר ביי" ניתק
ניסיתי לאלירן.
"אלירן?" התחלתי
"אה חייםשלי" תודה לאל אחד נורמאלי
"באלך לעשות משו היום?" שאלתי
"סורי יפהשלי קבעתי כבר אני צריך לזוז ודור איתי" ניתק.
"אוףףף מה יש לכולם ממני" התעצבנתי
עליתי לחדר ונכנסתי למיטה, לפוך הנעים שלי, מה יש לכולם היום, נתי, תהל, מאי, מאור, רועי, דור ואלירן כולם שונאים אותי אוףף עם העולם הזה.
בכיתי, אשכרה בכיתי, הרשתי לעצמי לפרוק הכל, הכל מאז המוות של אמא…
נרדמתי, מרוב כל הדמעות קמתי שוב בשלוש ישנתי כמה שעות טובות.
בדיוק רועי התקשר אליי.
"הלו" עניתי יבש
"אלינור אני צריך שתקפצי לקניון לקנות לי חולצה טוב?"
"טוב" כבר קיוויתי למשו אחר אבל טוב מילא אינלי מה לעשות בבית.
התארגנתי בזריז, לבשתי גינס בהיר וחולצת בטן אפורה שרשום עליה LOVE בלבן עם אבנים שחורות כאלה ונעלי פלטפורמה שחורות התאפרתי מהר לקחתצי כסף והכל ויצאתי.
המונית שהזמנתי קודם כבר חיכתה למטה, אחרי עשר דקות נסיעה הגענו שילמתי וירדתי.
עשיתי סיבוב בקניון, ניכנסתי לזארה מצאתי שם חולצה יפה לרועי
"הי" שמעתי קול באוזני, הסתובבתי, אני מכירה את הקול הזה יותר מדי טוב, הלב שלי דפק.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו, זה היה איתי
"אני מצטער אלי באמתת אני לא התכוונתי" אמר
"אני סולחת" אמרתי לו
"תלך מפה עכשיו" המשכתי הוא הנהן בראשו כמבין ויצא מהחנות.
שילמתי ויצאתי גם אני, הגעתי הביתה הנחתי את החולצה בחדר של רועי ועליתי לחדר שלי לא היה לי מה לעשות כלכך השתעממתי אז התקשרתי לעמית
"מיתי מה קורה?"
"מעולה חייםשלי ישלי משהו לספר לך" אמר
"מתי?"
"את םנויה עכשיו?" שאל
"כן אתה בא אליי?" עניתי
"לא תבואי את" החזיר
"כמה דקות אצלך" ניתקתי

אחרי איזה שעתיים שישבצי אצל עמית והוא סיפר לי כמה דברים חזרתי הביתה השעה כבר 7, נכנסתי לחדרי, היה פתק על המיטה 'תתלבשי לאירוע, השמונה וחצי יבואו לאסוף אותך, מאור' אוקיי מוזר מעניין לאן הוא מתכנן.
נכנסתי להתקלח זריז, תוך חצי שעה הייתי בחוץ שמתי שמלה שחורה מיני צמודה נעלי עקב שחורות עגילים שרשרת זהב והצמידים המרוקאים שלי כמובן, מחליק עם בייביליס התאפרתי ושמעתי ציפצוף מלמטה, לקחתתי תיק הכנסתי בו את כל הדברים שאני צריכה וירדתי
הייתה למטה לימוזינה לבנה מהממת לא האמנתי שזה בשבילי יצא מישהו מהלימוזינה ותח לי את הדלת של הלימוזינה, אחרי נסיעה ארוכה של שעה הגענו למקום, זה היה בים, היה שטיח אדום ארוך פרוס על החוף ובסוף מגיע למין מבנה פתוח כזה בצבע לבן, ירדתי מהלימוזינה, הייתי לבד התחלתי לצעוד על השטיח, פתאום התחיל להתנגן שיר.
-תפעילו את השיר התינשאי לי של רגב הוד-

מחשבות רבות מתרוצצות עכשיו
#האם את האחת שתחיה איתי לעד#
את ואני זה כמו ברק ורעם
בינינו שום דבר לא יפריד לעולם
כי בלעדייך, אהובה, אני כבר לא יכול
מתרגש כל כך ממך ולא יודע איך לשאול.

התינשאי לי אהובה
התהיי לי לאישה
ותתני לי את ידך
ולנצח אשאר לצידך
התינשאי לי אהובה
התהיי לי לאישה
ותתני לי את ידך
ואשאר לצידך.

השיר פסק.
"אלי שלי יפה שלי מלאך שלי אוצר שלי קטנה שלי החיים שלי הכל בשבילי האוויר לנשימה שלי אני יודע שאת רק 17 ואני יודע שאולי זה יראה לך קצת מוזר או מוקדם מדי, אבל אני לא יכול, ךא יכול לקום כל בוקר מחדש ולחשוב עלייך, לחשוב שיכול לבוא מישהו ולקחת לי אותך.
אלי שלי אהובה שלי אני אוהב אותך אני אוהב אותך יותר מאת עצמי נסיכה שלי התינשאי לי?" כרע ברך, לא האמנתי, לא האמנתי עם כמה שאני אוהבת אותו לא יכלתי להאמין שזה באמת קורה, עיניי היו מפוצצות דמעות, מסתכלות על נתי כורע ברך ומחכה לתשובה.
"כןן" אמרתי בבכי, בכי מאושר משכתי אותו אליי לחיבוק, הוא נישק אותי וענד לי את הטבעת.
אני אוהבת אותך הכי בעולם" אמרתי לו
"אני אוהב אותך אישתי"