'האם את האחת שתחיה איתי לעד?' פרק 45

קמתי בשבע, בשמונה וחצי אני צריכה להיות בביצפר.
שטפתי פנים ציחצחתי שיניים וירדתי למטה, הבנים היו למטה במטבח שתו נס, הם כבר היו מאורגנים, לעומתי.
"בוקר טוב אחים יפים שלי" אמרתי להם ומתיישבת בין מאור לאלירן.
"בוקר טוב חייםשלי" אמר מאור, כל השאר לא הוציאו מילה, מוזרים.
שתיתי את הנס ועליתי להתארגן.
בחרתי גופיה אפורה עם דגל ארצות הברית בשחור, ושורט גינס כהה עם ניטים, טימברלנד, איפור בקטנה החלפתי מערכת כי בלילה שכחתי וירדתי למטה.
לקחתי כסף מהמגירה בחדר של ההורים לאוכל או משו.
"דור?" קראתי לו, לא ענה
"דורר" ניסיתי שוב, יותר בקול.
"רועי?" קראתי גם לו, לא עונה, מוזר.
"אלינור תעלי לחדר שלי" קרא לי אלירן, עליתי לחדר שלו, מאור ישב שם.
"מה יש?" שאלתי אותם
"בואי לפה" קרא לי מאור וסימן לי לבוא אליו.
"מה ישלכם היום?" שאלתי שוב והתיישבתי לידו, הוא הניח את ידו על כתפי.
היה שקט
"נו כבר תענו לי" נלחצתי
"אלינור תירגעי יפהשלי" חיבק אותי מאור
"אמא מתה אלינור" אמר אלירן לבסוף, בלעתי רוק, הוא לא אמר אתזה עכשיו, אני לא מאמינה, זה לא קורה לי.
"היא לא מתה" אמרתי, בוהה בקיר ממול, שדמעות זולגות על לחיי.
"היא לא מתה" צעקתי שוב, בוכה את חיי, למה זה קורה לי?

עברו חודשיים מההלויה של אמא שבוע אחרי השבעה הייתי בחדר חשבתי עליה, לא בכיתי, אני יודעת שזה לא מה שהיא רוצה.
אז הבנתי כמה דברים, חזרתי להיות אלינור של פעם אלינור האופטימית, השמחה שצוחקת כל הזמן החייכנית, אלינור שכולם מכירים.
הבנתי שאי אפשר להתקע עלזה כל החיים, נכון זה כואב אבל עוברים הלאה ממשיכים עם החיים ככה.
את נתי עדיין לא ראיתי, הוא היה אמור לחזור לפני חודש אבל הוא לא יכל אז יצא שעד עכשיו לא ראיתי אותו ואני כלכך מתגעגעת אליו.
שכבתי במיטה, עם הפנים לכרית, דמעות זולגות אני מתגעגעת אליה, ואליו.
אני יודעת שלא אראה אותה יותר אבלך אותו, אני מתה לראות אותו כבר לחבק אותו, לספר לו דברים אני צריכה את המגע שלו.
דפיקה נשמעה בדלת-
אינלי כוח לאף אחד עכשיו נו.
שוב נשמעה דפיקה.
"כנס" אמרתי למי שזה לא יהיה, לא ראיתי את הדלת בכלל.
הרחתי ריח חזק בחדר, ריח טוב, ריח נעים, ריח שאני אוהבת, ריח שאני נכורה אליו, הריח של נתי.
הסתובבתי. דפקתי את הצרחה של החייםשלי, קפצתי עליו ביחבוק ענק, עשר דקות רק התחבקנו.
"אני מכור לריח הזה שלך" לחש לי באוזן
"התגעגעתי" אמר שהתנתקנו
"גם אני, אתה לא מבין כמה" נישקתי אותו, כמה שהתגעגעתי למגע שלו זה מפחיד.
נשכבנו במיטה, שהוא יושב בפיסוק ואני בפיסוק שלו.
"את יודעת" התחיל להגיד, הסתכלתי עליו שימשיך.
"שהייתי בבסיס, תמיד חשבתי עלייך, מה את עושה עכשיו איפה את אן את חושבת עליי אם את מתגעגעת אם את עדיין אוהבת אותי אן לא שכחת" אמר
"תמיד חשבתי עלייך, כל הזמן התגעגעתי לא הפסקתי לאהוב לשנייה ובחיים בחיים לא שכחתי"
"אלינור רוז, את תהיי אישתי נשבע לך" נישק אותי…