'האם את האחת שתחיה איתי לעד?' פרק 42

קמתי בבוקר, אחרי המסיבה, הרגשתי שנתי עדיין מאחוריי, הסתובבתי אליו הוא עדיין ישן.
"בוקר טוב למלאך שלי" פתח את עיניו פתאום
"בוקר טוב יפה שלי" חייכת אליו
"דקה אני באה" הוספתי וניגשתי לעשות את ארגוניי הבוקר שלי, כשסיימתי ירדתי למטבח. נתי כבר היה שם.
"נס?" שאל אותי, הנהנתי.
"איזה יום היום?" שאלתי כשהוא התיישב לידי
"שבת" אמר
"ומחר את הולכת ללימודים" הוסיף. לאא איןלי כוח ללימודים עכשיו
"אין לי כוח אבלל"
"בלי אבל מחר את הולכת ללימודים אלי את הפסדת לפחות חודשיים מהלימודים" אמר
"טוב אבא" אמרתי בציניות
"אחים שלך יהיו איתך אל תתבאסי"
"אחים שלי יהיו איתי אבל אתה לא" התבאסתי והשפלתי את ראשי
"יפהשלי אני צריך להגיד לך משו" מה עכשיו?!
קרה משו?" שאלתי בלחץ
"לא שקרה משו אבל" התחיל להגיד
"נו" זירזתי אותו
"מחר אני מתגייס" הוריד את ראשו, לא זה לא קורה לי לא רוצה שהוא יתגייס אני לא יראה אותו וזה בטוח קרבי, אני מפחדת הוא במילא בכל הזה של הפשע מה צבא עכשיוו?!
"אלי תקשי-" התחיל
"לא" עצרתי אותו ורצתי לחדרי נועלת אותו ומחליקה על הדלת, טומנת את ראשי בין רגליי.
"אלינור תפתחי לי" שמעתי דפיקות ואת קולו של נתי, אני לא יודעת למה אבל הוא היה נשמע מעוצבן.
"לא רוצה, עזוב אותי" הרגשתי מגעילה, הוא מתגייס מחר ובמקום שאני יעודד אותו אני בוחרת לברוח.
כל המשך היום לא יצאתי מהחדר, בשלב מסוים היה נדמה לי שנתי התייאש והלך לביתו.
"מה איתה אחי?" שמעתי את מאור שואל
"לא יודע היא לא מוכנה לפתוח לי את הדלת" שמעתי את נתי, הוא עדיין שם, הוא לא הלך ולא התייאש.
השעה כבר 11 בלילה אני בחדר מ10 בבוקר ונתי עדיין מחוץ לדלת.
"אלינור מלאך שלי, אוצר קטן ויפה שלי תפתחי לי, בואי נדבר עלזה שנייה" אמר
אבל אני לא עניתי. נרדמתי.

בבוקר-
קמתי ב8 אני כבר מאחרת הערתי את כולם והתלבשתי בזריז.
"אתם מוכנים?" שאלתי אותם מהמטבח, הכנתי להם קפה
"אני מוכן" ירד דור
"גם אני" אמר רועי (רועי נשאר כיתה ככה שיוצא שהוא בשכבה עם דור).
"יאללה זריז תעלו לאוטו אנחנו מאחרים" זירז אותנו רועי
"תגידי אלינור את דיברת עם נתי?" שאל רועי באמצע הנסיעה (אני ישבתי לבד מאחורה)
"בקשר לצבא?" שאלתי
"כן"
"הוא סיפר לי כן"
"אמרת לו שלום אבל?" שאל
"הייתי צריכה?" לא הבנתי
"תגידי את דפוקהה?! אצ לא תראי אותו חודש מהיום" צעק
"מה?" הייתי בשוק, שכחתי שהוא אמר שהוא מתגייס היום
"אלינור רדי כבררר" צעק עלי דור, יצאתי מההלם שהייתי בו.
"מה ישלך שנה אני קורא לך" התעצבן
"מה אני יעשה?" שאלתי בלחש, חודש לא לראות אותו? אני לא יכולה חודש בלי לראות אותו…
נכנסתי לשיעור, תהל ומאי ישבו ביחד אז התיישבתי שולחן מאחוריהן, לבד.
"תהל?" לחשתי לה בשיעור לה היה לי מחק והייתי צריכה, היא לא ענתה
"מאי" ניסיתי, היא הסתובבה אליי והחזירה את מבטה למורה. מה יש להן?!
בהפסקה הלכתי למקום שלנו, שלי של תהל ושל מאי, הן היו שם.
"עשיתי לכן משהו?" שאלתי
"את באמת לא יודעת?" שאלה תהל בציניות
"כןמה עשיתי?"
את לא מדברת איתנו לא מרימה טלפונים לא מספרת, כלוםם, זה נראה לך חברות?" שאלה מאי
"אבל אתמול התייחסתן רגיל מה קרה?"
"אתמול הייתה לך יומולדת אנחנו לא היינו הורסות לך אותו" אמרה תהל
"אני מצטערת באמת שלא התכוונתי, אני לא יודעת מה עובר עליי בזמן האחרון" השפלתי את ראשי
"אוחח איתך" צחקה תהל וקמה לחבק אותי ואחריה מאי.
"עכשיו תספרי מה קרה" אמרה מאי, הםה אפילו לא צריכות לשאול אם קרה משו הם יודעות לבד.
"אתמול נתי הודיע לי שהוא מתגייס. היום. לא הייתי מוכנה לדבר איתו אתמול, פחדתי לא רציתי שהוא יתגייס אז נעלתי את עצמי בחדר כל היום ולא פתחתי לו, ועכשיו אני לא יראה אותו חודש" אמרתי
הם לא אמרו כלום, לא היה מה להגיד אז הם פשוט חיבקו אותי חזק ולא עזבו.
"אבל רגע, עזבו אותי מה איתכן?" שאלתי.
המשכנו לדבר לא נכנסנו לשיעור שאחרי, השלמנו כמה דברים מסתבר שתהל מצאה לעצמה חבר ומאי נפרדה מהחבר שלה.
"בואו נלך ךעשות סיבוב" הצעתי שיעמם לי לשבת שם כבר אז הלכנו לכיוון המחששה של ביצפר שכמובן כל הערסים נמצאים שם.
התיישבתי שם עם תהל מאי ועוד איזה כמה למזלי דור ורועי לא היו שם.
"יאמהה אחי קלוט אותם" אמר אחד מאלה שישבו שם לחבר שלו, הסתכלתי לכיוון שהאצבע שלו הצביעה
שני אופנועים שחורים נכנסו לשטח ביצפר כל אחד מכיוון אחר חיכתי שיורידו את הקסדות כדי שאני ייוכל לראות מיהם.
אחד מהם הוריד את הקסדה .לא זה לא קורה לי מה איתי עושה פה עכשיו?!
חיכתי שהשני יוריד את הקסדה גם, "נתיי?!" דפקתי את הריצה של החיים שלי אליו חיבקתי אותו חזקק לא עזבתי לשנייה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהתרגשות
"נראלך שהיית מפספסת אותי? נראלך שהייתי הולך לחודש בלי לבוא להגיד לך שלום?"
"אני מצטערת על אתמול" הורדתי את ראשי
"הייי תרימי ראש זה בסדר" תפס בסנטרי מרים את ראשי ומנשק אותי נשיקה עמוקה ומלאת תשוקה.