'האם את האחת שתחיה איתי לעד?' פרק 32

״אז תגיד איך, התחלת להגיד משהו, למה אני עושה מה?״ שאלתי, הפעם ברוגע, הוא עדיין היה מעוצבן
״למה את גורמת לי להתאהב בךךך?!!!״ צעק, אני לא יודעת מה יותר גרוע מה שהוא אמר או הדלת שנפתחה, כלכך נבהלתי, הייתי בטוחה שזה נתנאל או מישהו אבל לא, עמדה שם מישהי שנראת בערך בגילי ואפילו פחות.
"גורמת לך להתאהב בה?" היא שאלה אותו, היא הייתה עם דמעות בעיניים.
"ספיר.." הוא אמר, לא היה לו יותר מה להגיד.
"זה כל מה שיש לך להגיד לי? ברחת, השארת אותי לבד, ידעת שאני אוהבת אותך, היינו ביחד שנה והלכת
עד שאני מוצאת אותך אתה כבר אוהב מישהי אחרת?" זה כאב לה, יכלתי לראות את זה.
"ספיר תקשיבי לי" התקרב אליי וניסה להחזיק בידיה, היא העיפה את ידיו בחוזקה ויצאה בטריקת דלת.
"שנייה אני בא" אמר והתקדם לכיוון הדלת.
"לא נתנא- אוראל אני ילך אליה, היא צריכה אישה עכשיו" התבלבלתי, קראתי לו נתי, יצאתי החוצה וחיפשתי אותה, היא ישבה מאחורי אחד הצימרים.
"היי ספיר" אמרתי לה בלחש
"מה את רוצה? לכי מכאן" היא בכתה, כל השחור היה מרוח סביב עיניה.
"אני רק רוצה לעזור לך, את רוצה לספר לי?" שאלתי
"מה את לא יודעת?" היא הייתה נראת טיפה בשוק
"מה אני אמורה לדעת?" ניסיתי לזרז אותה
"אני לא מאמינה, הוא לא סיפר עליי בכלל, אני ספיר הייתי חברה שלו שנה בערך בדיוק ביום של השנה שלנו הוא עזב, פשוט עזב, לא אמר כלום לאף אחד, לא הסביר לא השאיר מכתב, כלום, פשוט עזב, היום זה שנה, בדיוק שנה מאז שהוא עזב, שזה אומר שנתיים שלנו ושאני באה אני שומעת אותו, את מי שאני אהבתי כלכך הרבה זמן אומרת למישהי שהיא אוהבת אותה" יכלתי להרגיש את הכאב שלה, כאילו זה קורה לי גם אבל מילה אחת תפסה אותי…
"אהבתי?" שאלתי בשקט, אולי לא הבנתי נכון
"אהבתי, הוא לא חשב עליי כל השנה הזו, אני לא יחשוב עליו כל החיים" היא הייתה נשמעת כלכך בטוחה בעצמה אבל זה גדול עליה, לא לחשוב עליו, לא דבר איתו, זה גדול עליה, זה גדול על כולם.
"את לא חושבת שאתם צריכים לדבר עלזה?" שאלתי
"לא, תמסרי לו את מה שאמרתי לך ותוסיפי איזה שיהיה לו בהצלחה בחיים וכאלה" אמרה לי
"אוקיי, אם זה מה שאת רוצה" אמרתי
"כן" אמרה "תודה" הוסיפה וחיבקה אותי, היא פנתה לכיוון היציאה ולפתע הסתובבה.
"היי את לא אלינור רוז?"
פאקקקקקק.