האם את האחת שתחיה איתי לעד? פרק 30

'נתנאל מועלם' ראיתי על הצג, לא האמנתי, למה הוא מתקשר?!
לענות? לא לענות? לא יודעתי מה לעשות אם אני יענה הוא ידע איפה אני או שהוא יוציא את זה ממני אבל אני רוצה לענות אני רוצה לשמוע את הקול שלו ומה הוא רוצה להגיד לי, בסוף החלטתי לא לענות, לא רוצה שידעו איפה אני.
רציתי לצאת קצת לבריכה או משהו (למי שלא זוכרת עדיין קיץ) נראלי שיש בריכה בצימרים, יצאתי קודם לבדוק את המקום והכל.
"אוי סליחה אני מצטער" התנגשתי במישהו ונפלתי הוא הושיט לי יד כדי שאקום.
"זה בסדר" אמרתי ובאתי להמשיך
"תגידד" התחלתי והוא הסתובב אליי "אתה יודע אם אםשר להכנס לבריכה?" שאלתי
"חחח ברור שאפשר אני בדיוק בדרך לשם רוצה לבוא איתי?" צחק
"בטחח אני רק יחליף לבגד ים" אמרתי
"אני מחכה לך שם" אמר והצביע על הבריכה.
הלכתי לחדרי לבשתי בגד ים סטרפלס מקושקש (רציתי להוסיף) מעל שמתי שמלת חוף ורודה כפכפים שחורות משקפי שמש ויצאתי לכיוון הבריכה, שהגעתי חיפשתי אותו בעיניי, לא ממש מצאתי
"אני פה" קפצתי, הוא כלכך הבהיל אותי.
"דפוקק הבהלת אותי" אמרתי לו, הוא צחק.
"בואי בואי נשים את הדברים שם וניכנס" תפס בידי והוביל אותי לכיוון כיסאות שהיו שם, הורדנו בגדים ונכנסנו.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?" שאל, אנחנו בבריכה.
"אממ כן" עניתי
"למה את פה? את בת 16 וחצי מה את עושה פה?" שאל, הספקנו לדבר כבר, הוא בן 17 וחצי, שנה מעליי קוראים לו אוראל.
"לא ממש הסתדרתי עם המשפחה שלי, ואתה?" אמרתי
"אנ יכמוך, את רוצה לספר לי?" שאל.
"אני יגיד לך בקצרה, יצאתי עם מישהו ממשפחת פשע שהוא חבר טוב של אחים שלי אחרי זה שנפרדנו התחלתי להיפגש עם ה'אויב' שלו כביכול זה לא היה דייטים סתם חברים טובים, בשלב מסוים אחים שלי עלו עלזה קיללו אותי והכל, קיצר לא נעים ולא יכלתי להשאר שם יותר אזז אני פה" הסברתי בקצרה, בערך.
"חברה של מי היית? נתנאל מועלם?" שאל.
"כן, אל תגיד לי שגם אתה קשור למשפחות האלה" נאנחתי, אין לי כבר כוח לדבר הזה.
"לי אין קשר למשפחות האלה" אמר
"מעולהה" חייכתי
"רגע, חברה של נתנאל זאת אלינור רוז בכלל ואת נוי קרני, מה קורה פה?" שאל לא מבין
"תבטיח לי שלא תגידד" ביקשתי, הוא שם יד על הלב כסמל לשבועה.
"בגלל שברחתי אז רציתי שיכירו אותי בתור נוי ולא אלינור כי יכולים למצוא אותי מבין?" שאלתי והוא הינהן.
"אזז נוי" התחיל וקרץ לי "כל מה שאת צריכה תפני אליי, באמת הכל" אמר וחייך
"תודה אוראל" חייכתי אליו, נפרדנו והלכתי לחדר שלי, התקלחתי ונשכבתי על המיטה, הדלקתי טלויזיה על MTV והתחלתי לסדר את החדר, לפרוק בגדים בארון,לסדר את האוכל שקניתי במטבחון פשוט לסדר הכל.
נשמעה דפיקה בדלת "מי זה?" שאלתי.
"אלינו. נוי זה אני תפתחי דחוף" זה היה אוראל, פתחתי את הדלת, לא אמר שלום ולא כלום, ישר חטף את השלט והעביר ערוץ.
"מה אתה עושה?" שאלתי
"תראי" סימן לי על הטלויזיה, שיטטט נוו, חדשות, ידעתי שזה יגיע לשםם.
"מה תעשי אלינור?" שאל והתישב לידי.
"לא יודעת אבל לשם אני לא חוזרת, לא בזמן הקרוב" אמרתי בטווחה בעצמי.
"אלינור אני לא רוצה לבאס אותך אבל מה עם כסף? את לא תוכלי להשאר כלכך הרבה זמן"
"אני יסתדר איכשהו ומה איתך?"
"אני גם אסתד- אלינור אני יודע שלא בטוח שתרצי אבל אולי, ישמצב תרצי לעבור לצימר שלי? זה יחסוך המון לשנינו" אמר, לא הייתי בטוחה, פחדתי שהוא ינסה לעשות משהו, פחדתי שזה יקרה לי שוב.
"אני לא ינסה לעשות כלום, חוף צזה שיש בצימר שלי שני חדרים" אמר
"אוקיי אני יעבור, מתי?" שאלתי, זה יעזור לשנינו אז מה אכפת לי?
"את רוצה עכשיו?" שאל
"אוקיי" אישרתי, לא היספקתי להגיד עוד משהו וכבר התיק הגדול שלי היה על כתפו, לקחתי את המזוודה שלי (כןכן קניתי עוד בגדים בדרך לפה, באותו זמן שקניתי את האוכל והכלים) שמתי בתוכה את כל הדברים שכבר פרקתי והלכתי לכיוון הצימר שלו.
"אוראל אתה פה?" נכנסתי
"אני פה" צעק לי מהחדר,
"אתה שומע?" נכנסתי לחדר שהיה בו.
"בדרך כלל" צחק
"לא מצחיק, אנו הולכת לבטל את החדר אתה בא איתי?" שאלתי אותו
"כן שנייה אני רק אמצא תכפכפים שלי" אמר בינתיים חיכיתי לו על המיטה, בפייסבוק.
"מצאתיי בואיי" צעק מהחדר השני.
עיניי ננעלו על סטטוס…