האם אלו החיים שלי? פרק 2

פרק 2:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"זאת הפעם הראשונה שמשהו רוצה להכיר אותי"אמרתי
"באמת?חשבתי שרצו להכיר אותך… אז אני יהיה הראשון"אמר וחייך
"אמ אוקי.."אמרתי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אז כמו שהבנת אני לירון וגיל הוא אחי התאום.
אנחנו שונים זה מזה באישיות,הוא ערס ואני לא…
הוא רק פוגע בבנות אבל אני לא.
הייתה לי פעם חברה אבל היא זרקה אותי כי היא רצתה להיות וחברה של גיל,
וחשבתי להכיר עוד בנות ואולי למצוא משהי שבאמת תהיה איתי"אמר.
"טוב אז אני ליאל אני בת יחידה.
אולי עוד מעט לא, אני תמיד לבד,
תמיד צוחקים עלי,אין לי חברים,ואני לא מאמינה באהבה,
כי מאז החבר שלי שהיה איתי שנה שלמה בכיתה ח וזרק אותי,
בשביל ילדה זונה מאז אני כזאת…."אמרתי.
"אה הבנתי"אמר.
"למה אתה נשמע כזה מבואס?כאילו אתה רצית להיות חבר שלי חח איזה מצחיק"אמרתי וצחקתי.
"אה כן חחח…"הוא אמר ונראה מבואס.
מוזר..אמרתי לעצמי
"אז ביי?שאלתי.
"כן ביי.."אמר.
התפזרנו לבתים שלנו.
נכנסתי לחדר שלי,ושמעתי שירים של וואן די.
פתאום אמא שלי נכנסה לחדר מאושרת יותר מתמיד.
"קרה משהו אמא?"שאלתי.
"ליאל?"שאלה.
"נו מה?על תלחיצי אותי"אמרתי
"מחר או מחרתיים יהיו לך אחיות תאומות!"היא אמרה.
אני בהלם!תאומות?!חשבתי רק אח או אחות!איזו שמחה!!!!.
חייכתי וצרחתי מאושר שסוף סוף לא אהיה בת יחידה!!!!!.
רצתי וחיבקתי את אמא שלי.
כול כך שמחתי!,רק חבל שאין לי אם מי לחלוק את השמחה…
רגע אולי אם לירון?הוא נתן לי את המספר שלו (שחכתי לציין את זה).
אמא יצאה מחדרי,והתקשתי ללירון.
השיחה:
"הלו?לירון?"שאלתי.
"כן מי זאת?"שאל.
"זאת ליאל" אמרתי.
"אה היי ליאל רצית משהו?"שאל.
"תגיד אני יכולה לחלוק איתך דברים שקורים בחברתי?כי אין לי חברות ואתה היחיד שאני בוטחת בו למרות שרק היום היכרנו..אני יודעת לזהות אנשים שיכולים לשמור דברים…"אמרתי.
"כן ברור את יכולה לספר לי הכול,אז מה רצית לספר"אמר.
"אז זוכר שאמרתי שאולי עוד מעט לא אהיה בת יחידה?"שאלתי.
"כן נו?"שאל.
"אז מחר או מחרתיים יהיו לי אחיות תאומות!!!איזה כיף(:"אמרתי.
"אה זה מה שרצית לומר לי?אמ.. מזל טוב…"אמר בקול מבואס.
"אתה לא נשמע כאילו אתה באמת מתלהב מזה…חשבתי שתבין אותי"אמרתי בקול חנוק.
"אבל למה לי להתלהב מזה?"שאל
"כי חשבתי שאתה תהיה הראשון שיודע מהכול ושתראה אותם כי אחרי הכול אתה היחיד שהכרתי באמת היום…אבל כנראה טעיתי"התחלתי כימעט לבכות.
"פשוט אני די מבואס היום…"אמר.
"כן בטח שקרן כול היום הייתה שמח עד שאמרתי את החלק של זה שאני לא מאמניה באהבה!חבל שבכלל הכרתי אותך!לא רוצה לדבר איתך אתה שקרן!וגם לא קשור למה שאמרתי על האחיות שיהיו לי, אני חשבתי שלפחות תבין אותי כי כשנפגשנו פארק די הבנת אותי,אבל כנראה שטעיתי!עזוב לא רוצה לדבר איתך בי!"אמרתי אם דמעות בעיניים.
"אבל אבל.."הוא לא הספיק לסיים וניתקתי לו.
זאת הפעם האחרונה שאני בטוחת במשהו גם היא ילדה או הוא ילד זהו נימאס לי!והחלתי לבכות.