האם אלו החיים שלי?!פרק 5

פרק 5:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"או יופי שבאת אמא בבית חולים מולידה בואי מהר,ומי זה?"אבא שלי שאל.
"הוא החבר שלי לירון"אמרתי.
"שלום נעים מאוד"לירון אמר ולחץ לו יד.
"איזו יום מושלם היום יהיו לי עוד ילדים ולבת שלי יש חבר יום מושלם טוב בואו למכונית"אמר ונכנסו ונסענו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הגענו לבית חולים,אבא שאל איפה החדר של אמא שלי,אמרו שזה בקומה הראשונה בחדר מספר 6.
עלינו לשם,ונכנסנו,אמא הייתה מחוברת להרבה מכשירים.
"מותק שלי שלום התגעגעתי עליך,ומי זה הבחור הזה?"אמא שאלה אותי.
"זה החבר המושלם שלי לירון(:"אמרתי וחייכתי.
"איזה כיף,סוף סוף לבת שלי ויש חבר"אמרה אימי.
אמא פתאום התחילה להתנשף ולהתנשף.
"אמא מה קורה לך?"שאלתי.
תקראו לרופא!!!אני מתחילה ללדת!!!!"אימי צעקה.
הלכתי ואמרתי לאיזשהו רופא לבוא והוא בא.
"טוב אז בעלה שישאר כאן,ומי אתם שנייכם?שאל הרופא.
"אני הבת שלה וזה החבר שלי"אמרתי
"טוב אז תגידי לחבר שלך לצאת שעוד עשר דקות הוא יוכל להכנס" אמר הרופא ולירון יצא.
אמא צרחה מכאבים ואחותי הראשונה יצאה,השניה כבר בדרך.
הרופא לקח את אחותי הראשונה ניקה אותה ובדק אותה.
"היא בסדר"אמר,ושם אותה במיטה.
השניה יצאה היא נראתה בסדר, אבל משהו בעיניים שלה לא נראה לי טוב…
הרופא לקח את אחותי השניה ניקה אותה ובדק אותה.
"משהו לא נראה טוב בעיניים שלה צריך לבדוק אותה"אמר והלך לאיזשהו חדר.
אוי לא אני מקווה שהיא תהיה בריאה ושלמה,אמרתי לעצמי.
הרופא יצא אם אחותי.
"בדקנו אותה והיא נולדה עיוורת,נצטרך לנסות לטפל בה ואם לא נצליך היא תישאר עיוורת"אמר.
הוא הלך לאותו החדר,ואמא שלי התחילה לבכות,ואז גם אני.
עברו חמש דקות,ולירון נכנס לחדר.
"ליאל מה קרה??"שאל בלחץ.
"אחותי השניה שנולדה היא נולדה עיוורת"אמרתי והמשכתי לבכות.
לירון לא אמר כלום הוא פשוט חיבק אותי,וניסה לעודד אותי,וכך גם אבא שלי עשה לאמא.
כעבור כמה שעות יצא הרופא אם אחותי העיוורת.
"מצטער היא תשאר עיוורת לתמיד,אני מאוד מצטער"אמר ואני ואמא בכינו עוד יותר.
הרופא שם אותה במיטה ליד אחותי הראשונה.
לבסוף אני לירון ואבא שלי יצאנו מבית החולים,ונסענו הביתה,אני עדיין בכיתי,עוד יומיים אמא תחזור הביתה אם אחיותי.
"אל תדאגי יהיה בסדר אני בטוח"לירון אמר.
לא עניתי,המשכתי לבכות,וחיבקתי אותו.
הגענו לפתח ביתי.
"טוב אז אני ילך ביי" לירון אמר.
"לא אל תלך אני צריכה עידוד"אמרתי.
"טוב בסדר"ענה.
"אבא לירון יהיה אצלנו יומיים עד שאמא תחזור בסדר?"שאלתי את אבא.
"כן בטח מותק"אמר ונישק לי את הראש.
נכנסנו לחדרי, היה כבר ערב, והחלטתי לא לבוא מחר לבית ספר, וגם מחרתיים עד שאמא תבוא.
בחדר שלי היו שתי מיטות,אז לירון הלך לישון במיטה השניה,והיא הייתה די קרובה עלי.
"לילה טוב"אמרתי.
"לילה טוב"אמר.
ונרדמנו.
~~~כעבור יומיים~~~~~
כול היומיים האלה הייתי בבית, ולא יצאתי ורק בכיתי, ולירון כול הזמן עידד אותי.
התעוררנו,היה עשר בבוקר,שמעתי צילצול בדלת,קמתי, הלכתי לדלת, ופתחתי וראיתי את אמא ואבא שלי ואת אחיותי.
"בואו נלך לחדר שלכם ונמצא להן שמות"אמרתי,והם הסכימו.
עלינו למעלה ולירון גם בא,ניכנסנו לחדר של ההורים,ושמנו אותן במיטתן.
"אחותי העיוורת כול כך יפה,וגם הראשונה מאוד יפה"אמרתי.
"אולי נקרא להן נועם ונועה?שאל לירון.
"או שאולי נלי ונלה?שאלתי.
"או שאולי אליס ואליסה?"אבא שאל.
"או שאולי בלה ואלה?"אמא שאלה.
"אני בעד נועם ונועה"אמרתי.
"כן גם אני"אבא אמר.
"וגם אני"לירון אמר.
"אוקי אז למי נקרא נועה ולמי נועם?"אמא שאלה.
"נקרא לראשונה נועה ולשניה נועם"אמרתי.
"אולי ההפך?"אמא שאלה.
"לא אני רוצה שהראשונה תהיה נועה והשניה נועם"אמרתי
"טוב אז הראשונה נועה והשניה נועם זהו החלטנו" אמא אמרה.
הלבשנו אותן,והשכבנו אותן לישון.
"לירון תישאר איתי עוד יום, בבקשה"אמרתי.
"טוב בסדר"אמר, והלכנו לחדר שלי.
הלכנו למיטה,ואמרנו אחד לשניה לילה טוב, ונרדמנו.