האח החורג המפורסם שלי פרק 27:)-סיפור על וואן דיירקשן

"דיי..תלכי לישון..אל תחשבי עליו..ומחר תקומי חדשה" "בטח…אני רוצה למות מאשר לא להיות חברה של נייל..זה עדיף" אמרתי והמשכתי לבכות ללא הרף "לא..את צוחקת איתי..אל תיתני לאף אחד לקחת ממך את החיים" הוא אמר.. "אף אחד לא שווה מוות" הוא המשיך "אבל נייל..הוא הסיבה היחידה שקמתי כל בוקר עם חיוך.. גם כן עם האמא המטומטמת שאני שונאת.. אני אוהבת אותו והוא הסיבה שחייכתי כל יום..אני לא מאמינה לעצמי.. איך יכולתי? הרסתי לעצמי את החיים" אמרתי נשכבת על המיטה חסרת כוחות מקווה לקום בבוקר ולגלות שזה סתם עוד חלום רע התכסיתי בשמיכה והארי חיבק אותי וליטף אותי ומייד נרדמתי..בוכה..
~נקודת המבט של נייל 7 בערב~
החלטתי מה אני אומר לה…האם ההחלטה נכונה? או לא? אני לא יודע… אבל אזרתי אומץלקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מהחדר לכיוון של לואי אולי הוא יודע איפה היא.. נכנסתי לחדר של לואי וראיתי אותו על הספה אלינור שוכבת מעליו והם מתנשקים מייד שהם ראו אותי היא דחפה אותו וקמה "לא..לא רציתי להפריע" אמרתי ויצאתי מהדלת סגרתי אותה משאיר אותם לבד.. קיוויתי להיכנס לחדר של הארי ולראות אותה שם דפקתי על הדלת "מי זה ?" זה היה האזה ואמרתי " זה נייל אני צריך שנייה להיכנס" הוא ענה לי " תיכנס" נכנסתי וראיתי אותה..שוכבת שם ביחד עם הארי הוא מלטף אותה..כמו שאני עשיתי רק אתמול בלילה העיניים שלה שידרו לי מבט מתחנן ..לקבל את התשובה שהיא רוצה.. "אני..אני צריך לדבר איתך.." אמרתי כמו מטומטם והשפלתי את מבטי..ראיתי שהיא מאחוריי אז התחלתי ללכת והיא משתרכת מאחוריי.. הלכתי לחדרי ראשי…עדיין מושפל..לא יכלתי לראות את העיניים שלה..את הפנים שלה !!! כל כך הייתי צריך באותו רגע את החיבוק החם והאוהב שלה.. את הנשיקות! התיישבתי במיטה והיא התיישבה לידי אמרה "בבקשה תגיד לי שאתה רוצה שנחזור" היא אמרה וליטפה לי את הלחי בידיה הקרות שהתנגשו בלחיי החמות ..הזזתי את ידה והסטתי את ראשי הצידה..משאיר אותה לשקוע במחשבות שלה.. .."אני..אני הגעתי למסקנה" אמרתי..גימגמתי..ותוך כדי הדמעות התחילו לזרום..בשלב הזה היא כבר ידעה מה שאני הולך להגיד "לא רק אל תגיד לי שאתה רוצה שניפרד.." היא אמרה לי במבט מתחנן ..היא בכתה..גם היא..הרמתי את מבטי אלייה הסתכלתי עליה חסר אונים..רציתי להרגיש את השפתיים שלה בפעם האחרונה..לא יכלתי להתאפק.. שמתי את ידי על הלחי שלה מלטפת אותה והתנשנקו..פעם אחרונה..כנראה לתמיד..התנתקתי ממנה והיא אמרה "בבקשה..אתה הסיבה שאני קמה כל בוקר" והיא פרצה בבכי עוד יותר "אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותך" היא המשיכה מתחננת שאשנה את דעתי "אני..אני מצטער" אמרתי וקברתי את ראשי בידיי מתחרט על היום שנולדתי בכלל..בלעדיה אין לי חיים! היא פרצה בבכי חזק יותר מקודם רצה וטרקה את הדלת אחריה.. באותו שלב כבר הרשיתי לעצמי לזרוק דברים בחדר.. זרקתי כל מה שראיתי..את הספרים על הרצפה(אני יודעת שהוא לא קורא חחח) את הספרי לימוד ואת הקלסרים את הכול פשוט את הכול! כוסות, כריות כל מה שהיה בזווית העין שלי ..פשוט לא קיבלתי את העובדה שאנחנו לא נתנשק ונתחבק יותר..אבל ההחלטה שלי הייתה נכונה למרות שאני ממש אוהב אותה ואני לא יפסיק בחיים לאהוב אותה..אני לא יודע אם היא תפגע בי עוד וזה מה שהורג אותי…ככה העברתי שעתיים בזריקת דברים על הרצפה ובבכי…פתאום שאני באמצע זריקה של עוד ספר לימוד על הרצפה..ואד פתאום נכנסה ואמרה יותר נכון צעקה "נייל מה אתה עושה? מה קרה כאן?"
****סטופ***
אד- גבוהה שיער חום ארוך מתולתל עם גוונים ורודים וכחולים עיניים חום דבש מעריצה את וואן די וחברה טובה של הבנים (ואד.? אני מקווה שאת קוראת את זה )
****ממשיכים****
היא התקרבה אליי וחיבקה אותי "נייל מה קרה?" לא יכלתי לענות לה..הייתי חנוק מדמעות …נרגעתי קצת ווהסברתי לה על האהבה ממבט ראשון..איך ידעתי שהיא תיהיה בשבילי! על הבגידה שלי ולבסוףעל הריב הענק הזה וההחלטה שלי "אז..אם אתה אוהב אותה למה נפרדתם? ואתה יודע הרי שליאם לא מעוניין וגם לא היא" היא אמרה נשמתי נשימה עמוקה ועניתי "פשוט..לא רציתי להיפגע שוב.." אמרתי חנוק והיא ענתה "אתה יודע מה?! זאת החלטה שלך"היא אמרה בקול רך "אני לא יתערב לך בחיים.. תעשה מה שטוב לך" היא המשיכה ועניתי "כן..תודה" בזכותה נרגעתי בכל זאת..חיבקתי אותו והתנתקנו ..תמיד היא הייתה לצידי כשהייתי צריך כבר מגיל 0 אנחנו ידידים כאלו טובים זה בחיים לא ישתנה