האח החדש שלי
פרק1:
היי. אני אליס, ואני בת 18.
אני אוהבת ממש פרחים, ספרים, רומנטיקה, ללמוד, ושירים.
אני יודעת ספרדית ואנגלית שוטף וקצת צרפתית.
אני מאוד ביישנית ואוהבת את הלבד שלי לכן כל מה שיש לי זה את החברת ילדות שלי נואל.
אז כמו כל בוקר נואל חיכתה לי בחוץ לבית עם האופניים וכרגיל לוקח לי קצת יותר זמן להתארגן ולצאת.
\"בוקר טוב ליפייפיה הנרדמת\" נואל אומרת ברגע שיצאתי מהבית.
אני מתחילה לשחרר את האופניים ולרכב עליהם ואני שואלת אותה :\"אז מה קרה בסוף אחרי שרבת שוב עם אבא שלך אתמול בלילה?\". היא משמיעה הנחה ואומרת בייאוש \"לא יודעת… אנחנו לא ממש מדברים מאז… ולמען האמת.. כבר אין לי ממש כוח לזה…\".
אחרי זה העברתי נושא וככה המשכנו לדבר עד שהגענו לבית ספר.
נכנסנו לבית ספר קשרנו את האופניים בכניסה ובדרך לכיתה אני נזכרת בספר שעוד לא החזרתי לסיפריה של בית ספר ולכן אני עוצרת את נואל ואומרת לה להמשיך לכיתה בלעדי ואני כבר אבוא.
היא מהנהנת בחיוב וממשיכה לכיתה כשאני הולכת לכיוון סיפריית בית ספר עצרתי רגע להוציא את הספרים לפני שאני מגיעה לסיפריה ואז להמשיך בדרכי לשם. אך בדרך כשהספרים בידיי ילד שניראה קטן ממני, לבוש כולו בשחור עם ג\'קט שחור וכובע של הג\'קט על הראש שלא מאפשר לראות לו את הפנים. בא במהירות וכניראה שגם לא שם לב אלי. התנגשנו ושנינו נפלנו, ליד בוץ, יותר נכון הספרים שלי נחתו שם.
אני בדרך כלל לא אחת כזאת שצועקת ומתעצבנת אבל עכשיו רונה הספרנית תהרוג אותי היא ממש מקפידה שהספרים שלה יחזרו אליה בריאים ושלמים.
\"תגיד אתה יכול להסתכל לאן אתה הולך?!\" אמרתי לו בקול מורם.
\"סתמי\" אמר קם והמשיך לכיתתו במהירות כאילו כלום.
רציתי לרצוח אותו אבל כבר לא היה לי זמן וגם לא ברירות אז פשוט נתתי לספרנית את הספרים ככה וחטפתי צעקות בגללו. וכן גם בגללו איחרתי לא בעשר דקות – אלא בחצי שעה לכיתה.
חזרתי הביתה שוב עם נואל אבל בסוף כל אחת חזרה לבית שלה.
אני חוזרת הביתה היום שוב לבית חשוך וריק בידיעה שהורי לא בבית (הם רופאים שניהם אבל שניהם הרבה מחוץ לארץ).
למרבה הפלא אני מגיעה הביתה ונכנסת לניחוחות של מרק עוף טעים.
אני שומעת את אמי צועקת מהמטבח לאבי שיביא לה סינר חדש כי שלה התלכלך לגמרי.
והוא צועק לה בקולי קולות כאילו שהיא בכלל לא שומעת אותו שבסדר.
לרגע אני משפשפת את עיניי ומנסה לצבוט את עצמי כי אני בטוחה שאני חולמת. אבל לא. ואז אמא מבחינה בי ואומרת לי \"אליססס יקירה שלי חזרתתת\" היא אומרת לי והיא בדרכה אלי לחבק אותי. אני מחבקת אותה חזק כאילו שנים לא ראיתי אותה שבתכלס לא ראיתי אותה רק חודשיים.
אבי מגיע עם הסינר ורואה אותי ואת אמא מתחבקות והוא ישר הצטרף בלי לחשוב.
עצרתי את הדמעות כי באמת התגעגעתי אליהם.
התנתקנו מהחיבוק וישר אבי אומר \"מממ איזה ריח… יאללה בנות יפות שלי שנוכל? כי לפי הריח האוכל כבר מוכן.\" אמי מסכימה איתו וישר ניגשת למזוג לנו מרק חם.
אני אוכלת את המרק תוצרת בית מאת אמי בהנאה רבה אפילו שכבר אמצע מאי וכבר חם.
\"אליסוש… את שומעת רגע? אני ואבא צריכים לדבר איתך על משהו…\" אמא אומרת בזמן שכולם אוכלים.
אבי מביט בה בבלבול לרגע… ואז הוא מסתכל על השעון ומהנהנן.
אוי לא. יש להם משהו גדול שהם יודעים עליו ואני לא.
\"אז ככה… אימצנו ילד.\"
שניהם אומרים בבת אחת ואני כמעט נחנקת מהמרק שבגרוני.
\"אתם מה? בן כמה הוא? איפה הוא? מתי הוא בא? למה רק עכשיו אתם מספרים לי על זה?\"
לפני שהם מספיקים לענות אנחנו שומעים דפיקות בדלת.
אמא שלי ניגשה לדלת בלי שאף אחד מהם ענה לי.
\"כן בוא תכנס גם היא פה …\" אני שומעת את אמא שלי אומרת לבן אדם שעומד מחוץ לדלת שלנו.
אמא שלי אומרת בזמן שהיא נכנסת ומכניסה את האורח שלנו \"אליס, תכירי זה האח החדש שלך עומרי\".
אני בהלם למראה עיניי.
אני רואה את הבן אדם שניתקלתי בו בבוקר שהפיל אותי ואת הספרים שלי ואמר לי סתמי.
תגובות (0)