האחת של שניים- פרק 1

"התגעגעתי" גל נצמד אליי בחיוך כובש לאחר שסגר את דלת חדרי.
"אתה רואה אותי שישה ימים בשבוע, במושב שלידך בכיתה. למה כבר יש להתגעגע?" הוצאתי לו לשון.
"לזה" הוא רכן לעברי ונישק אותי ברכות.
צחקתי, "אתה מקסים".
"אני אוהב אותך" הוא לחש.
"גם אני אוהבת אותך" חייכתי, ולפתע הוא הרים אותי בזרועותיו החזקות שתמיד הערצתי מרחוק ונישק אותי שוב.

כן, אני אוהבת את גל.
אנחנו חברים כבר חודשיים, למרות שאני מכירה אותו כבר שנים והיינו בקשר די טוב, הידידות השניה הכי טובה שאי פעם הייתה לי.
השניה הכי טובה.
———————————————————-
אני ודור ידידים כבר שנה, הידידים הכי טובים, עד שלפני חצי שנה שמתי לב שהוא יורד על כל מי שאני מספרת לו שמוצא חן בעיניי, וכמה הוא לקח ללב כשהייתי שלושה שבועות עם מישהו, יונתן, ככה שלא התפלאתי כשלפני שלושה חודשים הוא התוודה בפניי ואמר שהוא מאוהב בי על כל הראש.
אבל סירבתי, כי התגבשו אצלי הרגשות לגל, שהוא, אגב, היה החבר הכי טוב של דור. זה הרס אותו, כמובן, ומאז הידידות שלנו הפכה לאסון.
אה, ואני דנה, אני בת 16 טיפוסית, וזה הסיפור שלי.
——————————————————–
"היי" דור פתח לי את הדלת בביישנות.
"היי" מלמלתי, ונכנסתי, גוררת רגליים, אל ביתו.
"רוצה לשתות?" הוא פתח את המקרר. הנהנתי והצבעתי על בקבוק מים. לא יכולתי לדבר, הייתי נסערת מדי.
לגמתי מהכוס שהוא הגיש לי בזהירות, והנחתי אותה על השולחן.
"מה קורה?" הוא שאל לבסוף, אחרי רגע ארוך בו אני נעצתי מבט בוחן בשרוכי הנעליים שלי והוא הביט בי.
"בסדר" עניתי ולא הוספתי.
"את מרגישה טוב?" הוא קימט את מצחו, והנהנתי.
שקר גס.
"את רוצה לשבת?" הוא הניח יד חוששת על כתפי. הקשיתי גופי מהמגע, והוא עזב אותי במהירות ובמלמולי "סליחה…".
התרחקתי ממנו והתיישבתי על הספה בסלון, בפינה. הוא התיישב בפינה השניה.
"דנה… אני מצטער" הוא נשבר, "הלוואי שיכולתי להפסיק לרצות אותך".
"באמת הלוואי" מלמלתי ושלפתי את הפלאפון, בוהה במסך הריק.
"את כותבת לגל, נכון?" הוא שאל בכאב.
"דווקא לא" השבתי בקצרה, ואז קמתי.
"טוב, הביקור הזה חסר פואנטה… כדאי שאני אלך" נאנחתי.
דור קם במהירות, "אבל את גרה בקצה השני של העיר והיית פה רק חמש דקות…".
"זו לא סיבה טובה להישאר".
הוא לפת את ידי בחוזקה והצמיד אותי אליו. המבט המבוהל שלי השתקף בעיניו.
"דור…תן לי ללכת" ביקשתי.
"אני אוהב אותך" הוא לחש, "כל כך, פשוט אוהב אותך".
"די" התחננתי, "אני לא רוצה לשמוע".
דור רכן לעברי, "אני חייב, לפחות פעם אחת", ושפתיו נשקו בהיסוס לשפתיי.
עצמתי עיניים, ואז התנתקתי בבת אחת, מכסה את פי בבהלה.
"ביי" ביטאתי ללא קול, וברחתי משם.