האחת שלו- פרק 4
אך לפתע, דן נכנס, כולו שטוף דם, חולצתו קרועה במקצת וחבורות כחולות על כל חלקי גופו..
נרתעתי מן המחזה הנורא וקמתי בבהלה למצב ישיבה..
נצמדתי לקיר בעודי מגמגמת,
"מ..מה.. מה קרה לך?" שאלתי בחוסר אונים..
אך הוא שתק, הוא אפילו לא הביט בי..
הוא לקח כמה בגדים מארונו ונכנס בטריקת דלת אל המקלחת..
כעבור חצי שעה הוא יצא משם , ללא חולצה, ועם מכנס ג'ינס בעודו מנגב את ראשו עם המגבת הלבנה, ניגשתי אליו באיטיות ונגעתי בעדינות בעורפו..
יכלתי להרגיש שעברה לו בגוף צמרמורת באותן שניות..
"אתה מוכן לומר לי מה קרה לך?" שאלתי, כעת בלחש ובסבלנות..
"כלום," ענה ביובש , אפילו לא מניד את ראשו לעברי..
כך נותרנו דקות אחדות, הוא עומד מול הקיר ואני מאחוריו , ידי על עורפו , כשכמה סנטימטרים מפרידים ביני לבין גופו..
אך לפתע הוא התנער, ופנה לכיוון מיטתו, ונשכב בה, בעודו פולט זעקות חלושות, כנראה, מכאבים..
כאב לי לראות אותו ככה.. אפילו שהוא בן אדם ממש ממש מעצבן..
"תכבי את האור.." פקד עליי,
עכשיו ממש התעצבנתי..
אבל שוב, הבלגתי.. אני לא יודעת עוד כמה זמן זה יחזיק מעמד, ואני חושבת שזה יתפוצץ באיזשהו שלב, אבל אני מעדיפה לא עכשיו..
כיביתי את האור בצייתנות ונשכבתי גם אני לישון..
"לילה טוב" אמרתי , מחכה לברכת הלילה טוב שלו,
אך היא לא הגיעה..
כמובן..
הסתובבתי על צדי כשפניי מול הקיר ולפתע שמעתי בקול חרישי,
"לילה טוב.."
חייכתי..
למחרת בבוקר קמתי בתחושה קצת מגעילה, מכירים את זה שאתם קמים בבוקר ומה שבא לכם לעשות זה לחזור לישון? ולא לקום לעולם? אז זה מה שקרה לי באותו בוקר,
אבל כמובן שכל תוכניותיי היו לשווא, משום שצלצול הפלאפון המרעיש והמעצבן עד מאד של דן העיר אותי, כמכריז על קיומו, ואי אפשר להתעלם ממנו..
קמתי בעייפות, דן לא היה במיטתו.. הוא כנראה היה במקלחת..
דפקתי לו בדלת שלוש דפיקות חזקות..
"יש לך פלאפון.." אמרתי, כאשר לא נשמע מענה , חזרתי על דבריי , אך כעת הוא הועיל בטובו להגיב,
"בסדר, הבנתי.." צעק ממעמקיי המקלחת..
חיכיתי מחוץ לדלת כמעט שעה והתחיל להימאס לי מצלצול הפלאפון המעצבן הזה , שחוזר ונשנה על עצמו.. האנשים האלה פשוט לא מוותרים!
כיוונתי את צעדיי לעבר השידה , לקחתי את הפלאפון ועניתי.
"דן לא יכול לדבר עכשיו הוא במקלחת! תפסיקו לחפור!" זרקתי לבן אדם שישב בקו השני ובאתי לנתק אך לפתע שמעתי קול מוכר,
"חכי שניה! זאת נועם?" שאל הקול השני..
זה היה ג'ון..
לפני שבאתי להגיב הפלאפון נחטף מידי,
נבהלתי..
הסתובבתי לאחור וראיתי את דן מביט בי בעיניים אדומות ורותחות מכעס..
הוא ניתק מיד את השיחה , וכעת רק הביט בי במבט כועס כשכל גופו מתנשף באיטיות..
"אמרתי לך.. אמרתי לך לא לגעת בדברים שלי נכון?!?! מה לא מובן בזה?!" צעק עליי ללא רחמים,
"ת.. תירגע.. בסך הכל עניתי לפלאפון.." השבתי, מגוננת על עמדתי,
"ומישהו הרשה לך לעשות את זה?" שאל בכעס,
כעת הוורידים שלי במוח כבר התחילו להתפוצץ מעצבים,
"אוקיי! תקשיב לי טוב חמוד! עברת את כל הגבולות! אם אתה רוצה שאני לא יענה לך לפלאפון המחורבן שלך שהשד יודע מי מתקשר אליך , אז תשים אותו על שקט! זה שלך יש אנשים סמויים שרק אלוהים יודע מאיפה הם יודעים את השם שלי, זה לא אומר שאני אמורה לסבול מהרינגטונים המעפנים שלך מובן?!" צרחתי את הכל בנשימה אחת,
ידעתי שזה יתפרץ מתישהו..
לפתע הוא נרגע וכתפיו התיישרו, הוא הביט בי במבט משתאה, כאילו איש לא העז לעשות זאת לפניי, ועיניו בחנו את פניי בקפידה, אך לפתע, כאילו התנער מחלום, עיניו שטו לעבר צג הפלאפון, הוא בדק משהו, פתאום סבר פניו נהיה חמור יותר ממקודם, כאילו משהו שאמרתי גרם לו לערער בעמדתו..
"זין.." אמר לפתע ויצא מהדלת בסערה..
רצתי אחריו במהירות, הפעם אני רוצה תשובות!
תפסתי את ידו במדרגות וסובבתי אותו אליי..
"תספר לי , עכשיו! מי זה האיש שהתקשר?" שאלתי בקשיחות ושילבתי את ידיי
"את אמורה לדעת לא?" שאל בקול מתגרה,
לא הבנתי ועיקמתי את פניי,
הוא לא חזר על דבריו אך המשיך לדבר,
"הגבר שהיה איתך אתמול במועדון?" המשיך "זה שאמרתי לך להתרחק ממנו?" פנה כעת אליי
"נו? מאיפה יש לו את המספר שלך?!" השבתי כלא מאמינה,
הוא צחק ואז המשיך,
"הוא אח שלי.."
תגובות (6)
ייא איזה סיפור ממכר תמשיכי
וגם את מוזמנת ליקראו את הסיפור החדש שלי
ומחכה לפרק הבא
תודה :)
תקשיבי זה סיפור ממכר בטירוף!!!!
ממש ממש ממש אבל!! אומייגאאדד את פשוט חייבת להמשיךךךך את חייבת!!!
חייבת!!!
חחח תודה נסיכה, אמשיך בהקדם :)
יאא תמשיככי אני במתח!
חח ממשיכה..