האחים ת’ורן-פרק 1

בריאן בא, תתנהגו כרגיל אמרתי כשעמדתי במסדרון התיכון "ווסטהיי" עם שתי חברותי הטובות לילי ודמי.

בריאן כרגיל לא מתייחס אליי, יש לו את החברה שלו קים, אבל יש בי עדיין את התקווה שישים לב אלי, אמה פרקר. מוזר.

"בריאן וקים כל כך שונים זה מזה. קים נהנית מסבל של אחרים ובריאן בן אדם כזה מקסים, ידעתן שהוא מתנדב למען ילדים חולים?" אמרתי בהתרגשות. "כן ידענו אמה סיפרת לנו את זה שמונה פעמים" אמרה דמי בעוד לילי מצחקקת ואני מגלגלת את עיני.

אני, לילי ודמי התחלנו ללכת לכיוון הכיתה ואז קיבלתי סמס מאמא ששואלת אם אוכל לעשות בייביסיטר על אחותי הקטנה ביום שישי ובעודי מקלידה לאמי לא שמתי לב לאן אני הולכת ונתקלתי בג'ייק. איכס.

"תסתכלי לאן את הולכת, כמעט נפלתי בגללך" אמר ג'ייק והמשיך הלאה.
"אתן מאמינות שהוא ובריאן אחים? איך זה יכול להיות שבריאן האח של האדיוט הזה?" אמרה אמה בעודה תופסת מקום בכיתה לקראת תחילת שיעור כימיה.

נכנסה גברת ג'ונסון לכיתה, ובפיה הודעה "אחלק אתכם כעת לזוגות, וכך תישארו עד סוף השנה. אתם תעבדו על העבודות שאתן ביחד, תשבו יחדיו כל שיעור והזוגות שאבחר אקראיים לגמרי, לכן אין טעם שתבקשו ממני להושיב אתכם יחד".

באותו רגע חשבתי בליבי , הלוואי שבריאן יהיה הבן זוג שלי, הלוואי שבריאן יהיה הבן זוג שלי. ככה נוכל באמת לבלות יותר זמן יחד ואולי נכיר אחד את השני לעומק והוא יעזוב את קים הזאת בשבילי.

ואז גברת ג'ונסון הקריאה את השמות: "דמי וקייט, כיילב וג'סי, קים וכריס, אמה וג'ייק, לילי ובריאן….".
רגע מה?! היא הרגע אמרה אמה וג'ייק?! לא! זה לא יכול לקרות! אני לא מצליחה להיות חמש דקות עם האדיוט הזה בחדר אחד אז שנה שלמה?! ועוד נצטרך לעשות עבודות ביחד?! לא!
ניסיתי להתחנן מגברת ג'ונסון שתחליף לי את הבן זוג, הייתי מוכנה לקחת כל אחד. גברת ג'ונסון סירבה והודיעה לכולם להתיישב לפי הזוגות.

ג'ייק בא לשבת לידי. העברנו את השיעור בהתעלמות מוחלטת אחד מהשני.

גברת ג'ונסון לקראת סוף השיעור אמרה: "כעת אחלק לכם דף עם הנחיות לעבודה הזוגית הראשונה שלכם, תצטרכו להגיש אותה עד שבוע הבא, בהצלחה".

אמרתי לג'ייק "איפה תרצה שנעבוד על העבודה אצלך או אצלי ומתי?", ג'ייק ענה "היום אני מסיים אימון פוטבול בשעה שש, נוכל לנסוע משם לבית שלי".
עניתי לו "אוקיי אתחיל את העבודה בספריה ונמשיך אותה אצלך".
ג'ייק אמר: "לא לא, נעשה אותה ביחד לא ארצה שתפשלי בעבודה שלנו ואז ירד לנו ציון". כעסתי עליו: "זה שיש לך את הממוצע הגבוה ביותר בכיתה לא אומר שאנשים אחרים לא יכולים לעשות את העבודה באותה רמה כמוך ואפילו טובה יותר!".
הוא אמר "לא משנה, אני לא רוצה שיראו אותי מדבר איתך, שלא יחשבו שאני חבר שלך. אל תיפגעי יש לי מוניטין לשמר".
רציתי לסטור לו כל כך חזק, אבל קמתי והלכתי משם.
אני לא מבינה מה כולם מוצאים בו, למה הוא הילד הכי פופלארי בבית ספר, זה בגלל הממוצע ציונים הגבוה שלו? בגלל שהוא קפטן נבחרת הפוטבול? או בגלל שבנות אחרות מוצאות אותו נאה (למרות שאני לא רואה את זה בגלל האישיות הדוחה שלו).
הלכתי לספריה וישבתי ליד אחד המחשבים, התחלתי לחפש באינטרנט חומר לעבודה, ופתאום בריאן התיישב על המחשב לידי. הוא שאל אותי "מה קורה? אמה, נכון?", עניתי בגמגום " כן כן, הכל טוב" הוא אמר לי "את הולכת לבלות הרבה זמן עכשיו עם אח שלי." אמרתי לו "כן, לצערי" שנינו צחקנו ואז הוא אמר "ברגע שמכירים אותו הוא לא כזה נורא, פשוט צריך להתרגל אליו" ומשם המשכנו לדבר עוד ועוד עד שלא שמתי לב שהגיעה השעה שש ורצתי לקדמת הבית ספר לנסוע עם ג'ייק לבית שלו ושל בריאן.

ג'ייק שאל אותי: "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" עניתי לו "השעה 6 וחמישה" הוא אמר "עזבי לא משנה בואי ניסע".
הגענו לביתם של ג'ייק ובריאן, ונדהמתי לראות את הבית הענק שהם חיים בו. זה ממש לא בית זה בית מלון מפואר.
הבית מקושט ברהיטים מפוארים, מהתקרה השתלשלה הנברשת מעוטרת היהלומים ומהמטבח בקומה השנייה יצאה אמם של ג'ייק ובריאן ובאה אליי ואמרה לי "היי מתוקה מה נשמע? אני אמם של בריאן וג'ייק. את חברה טובה שלהם?" , עניתי לה "הכל מעולה אצלי תודה, אני פה בשביל לעבוד עם ג'ייק על פרוייקט בכימיה, גברתי" היא אמרה לי "קראי לי סלין, חמודה. אם תרצי משהו לאכול או לשתות אהיה פה". אמרתי לה שלום ונכנסתי לחדרו של ג'ייק. מוזר שאמא שלו כזאת נחמדה והוא יצא מפלצת.

התיישבתי על הספה שבחדרו בעוד הוא הלך להתקלח והחליף בגדים מהאימון. ראיתי בינתיים טלוויזיה. פתאום הוא נכנס לחדר ואנו מתחילים לעבוד.
כעבור שעתיים לקחנו הפסקה, ותהיתי מדוע ג'ייק שונא אותי כל כך.
שאלתי אותו "למה אתה שונא אותי?"
הוא ענה "אני לא שונא אותך. אני פשוט לא רוצה להיראות איתך. יש לי מוניטין לשמר."
החלטתי להתעלם מהתשובה הזו כי כבר לא היה לי כוח לענות ורק רציתי לסיים את העבודה הזאת.
בסופו של דבר נרדמתי על מיטתו ובבוקר יום שבת התעוררתי אצלו במיטה ושכחתי לרגע איפה אני. אז ג'ייק נכנס לחדר ושאל "הייתה לך שינה טובה?" עניתי לו "מה קרה?" הוא אמר "את נרדמת אתמול בלילה כשהלכתי למטבח להביא קולה וחטיפים"
אז אמרתי לו "אז למה לא הערת אותי" הוא ענה "ישנת ולא היה לי כוח להתעסק עם זה אז סיימתי את העבודה בכימיה לבד והלכתי לישון על הספה".
אמרתי לו "תודה". ואז הטלפון שלו צלצל. הוא אמר בטלפון "היי קולין אחי, מה קורה?", לאחר כמה שניות אמר "מה?! אז את מי אקח איתי?! אף אחד מהחברים שלי לא סובל את ספיידרמן. טוב עזוב לא משנה אלך לבד". אני שמעתי את השיחה ועניתי לו "אני אוהבת את ספיידרמן". מה שנכון, אני אהבתי את ספיידרמן מגיל 5. ג'ייק אמר "קולין לא יכול לבוא איתי להקרנה של היום בעשר בלילה ואני יודע שהחברים שלי כולם במועדון, והבנות שיבואו איתי ירדמו בסרט". אמרתי לו "אני אוכל לבוא איתך, אני באמת אוהבת את ספיידרמן". חשבתי אולי אם אציע לו שאצטרף לא ירגיש לבד וככה גם אוכל לפצות על כך שנרדמתי.
הוא אמר "שיהיה תהיי מוכנה ברבע לעשר אאסוף אותך".

התארגנתי ויצאתי למסדרון ביתו, רציתי ללכת הביתה ואז נתקלתי בבריאן.
בריאן שאל "את וג'ייק ….?" אמרתי לו "לא! איכס!" הוא אמר "מוזר את פה עם הבגדים של אתמול והשיער שלך מבולגן לגמרי" אמרתי לו "זה סיפור ארוך אבל לא קרה כלום עם אח שלך!" הוא אמר "טוב חחח אני מאמין לך" וצחקנו.
הוא שאל "תקשיבי, אני וקים בפרידה לא הסתדרנו כל כך טוב ביחד והחלטנו לנסות לצאת עם אנשים אחרים, וישר חשבתי עלייך עוד מאותו היום בספריה שדיברנו".
באותו רגע הלב שלי הפסיק לפעום מהתרגשות, רציתי לקפוץ עד השמיים.
עניתי לו "בטח בריאן אשמח, מתי תרצה שנצא?"
הוא אמר לי "היום בערב בערך בתשע? עשר? את פנויה?"
אני לא ידעתי מה לענות לו, אם אגיד לו כן, ארגיש רע כי כבר קבעתי עם ג'ייק ולהבריז לו יהיה מעשה מגעיל מצידי, מצד שני אם אגיד לו לא מי יודע אם בריאן יציע לי לצאת איתו שוב, יש לו הרבה בנות אחרות לפנות אליהן.
עניתי לו…..
המשך בפרק הבא!