האחד זה האחד (?)

קמתי לרעש השעון המעורר , אמא לא בבית , כנראה שמה שקרה אתמול זה לא חלום רע שחלמתי כשישנתי , כנראה אמא לא פה יותר, איננה .
בר בא לחדרי ושאל : "מה שלומך ?" עם חיוך עצוב שכזה
"הכול טו.. " לא הספקתי לסיים את המשפט ו פתאום נשמעו 2 דפיקות בדלת – זו היתה דודה נחמה שבאה לשאול מה שלומנו,
היא אף פעם לא סבלה את אמא , הן היו אחיות חורגות , אף פעם לא אהבו אחת את השניה (בלשון המעטה ) , והאמת שגם אני לא מתה על דודה נחמה .
"מה שלומכם ? " שאלה כאילו אכפת לה
"בסדר , טוב, אני חייבת לצאת אז .. " אמרתי לה
אבא יצא מחדרו וראה אותי מתכוננת ליציאה לבית הספר ושאל : "לאן את הולכת ?"
"לבית הספר .. יש היום לימודים .. זוכר ?"
"כן אבל חשבתי ש .. שהיום תישארו פה , בבית"
"ל-למה?" שאלת למרות שידעתי את התשובה
"את.. את יודעת " אמר עם חיוך מתוח
"אני לא יודעת , ביי " אמרתי ויצאתי מהבית בסערה
בגינה הקהילתית שעוברת דרך הדרך לבית ספר היה נער , הרגשתי שאני מכירה אותו , שהיתי בסיטואציה כזו לפני – כל הדרך בגינה הסתכלתי עליו ,
בהיתי בו והוא בי , הרגשתי משו מוזר : הלב שלי פעם בחוזקה כמו שלא פעם אף פעם , אני .. אני לא יודעת מה קרה לי , זה היה מלחיץ וכיף בו – זמנית .
הלכתי והלכתי עד ש- .. בואו נגיד שלא נראה לי שהעץ בגינה נשאר במקום .. בטח כבר הבנתם , נתקעתי בעץ , ולא סתם , דווקא כשהוא ראה אותי
אחרי שבהינו אחד בשנייה , זה לא פייר , ממש לא פייר .
"הכול בסדר ?" שאל בדאגה
"הכול בסדר , אני בסדר , תודה , ביי " אמרתי ורצתי לכיוון הבית ספר
אני לא מאמינה שזה מה שקרה .. יכול להיות שהוא דאג לי ? אולי זו אהבה ממבט ראשון ? או ש … או שלא ? אנ… אני לא , לא יודעת מה זה היה .
טוב עזבו , הגעתי לבית הספר אחרי ההתקלות בעץ , ואת מי אני רואה ? את הנער הזה , ממתי הוא בשכבה שלנו ? הוא בכלל בכיתה ח' ?
הוא התקרב אליי ואני חשבתי לעצמי , "אוי לא" . "אני , אני לא התכוונתי שתלחצי ממני , אז סורי אם הלחצתי " אמר , "לא זה .. זה לא בגללך , אני פשוט
לא במצברוח טוב היום " עניתי עם חיוך חצי מרגיע חצי עצוב , "אפשר לשאול למה ?" שאל בצורה עדינה , "כן , היום … היום אמא שלי .. אממ.. נפטרה " אמרתי שראשי מורכן , הוא הרים את ראשי החזיק אותי בשתי ידיו ואמר : " אני , אני לא התכוונתי לגעת בנקודה רגישה , בכל מקרה , משתתף בצערך " , "זה , זה בסדר , אני בסדר " הוא הסתכל עליי וחיייך , חייכתי אליו בחזרה ואמרתי : "טוב אני .. אהה .. חייבת ללכת , אני מאחרת לשיעור " , "איזה כיתה את ? אם מותר לי לשאול " אמר , "בטח , ח'3 , ואתה ? " שאלתי , "מגניב , אנחנו באותן הכיתות " אמר בחיוך , חייכתי אליו בחזרה .
"איפה את ? אני מחפשת אותך שעה וזה ממש לא בסדר , השיעו כבר התחיל אז יאללה לכית…, רגע רגע , אולי את רוצה להכיר לי מישהו ?" אמרה יובל לאחר שבאה לכיוון
השער , " יובל תכירי את … ? " אמרתי , " שון … " אמר וחייך , והפעם שמתי לב לחיוך המדהים הזה , ושהסתכלתי עליו נמסתי . "כן , תכירי , זה שון " אמרתי ליובל
שהייתה עסוקה בלבהות בו , " יובל ?!" אמרתי לה ברגזנות " הא ? אני פה " אמרה מופתעת , הסתכלתי בשעון וראיתי שפיספסנו כבר חצי שיעור : " אוי .. השיעור נגמר עוד חצי
שעה בערך .. נראלי שאני לא אכנס לשיעור היום " אמרתי, וקיוויתי בתוכי שיגידו גם הם שהם נשארים איתי ולא הולכים לשיעור , "אני גם .. לא נראלי שאני אלך לשיעור " אמר שון , "אתה לא פוחד קצת שהרושם הראשוני עליך יהיה שאתה מבריזן ?" שאלתי , "לא ממש אכפת לי מה כולם חושבים " אמר
וחייך "כן , כן , גם אני לא ממש נראלי שאני אהה… " אמרה והמשיכה לבהות בשון , "הכול בסדר יובל ?" שאלתי , "כן , כן , למה שאני לא אהיה בסדר ? " ענתה לי , והפעם בלי להיות מופתעת שכזו , "לא יודעת .. סתם שאלה " אמרתי לה , "אני לא מפריע נכון ? " אמר יוני בפליאה , "לא , אתה לא מפר…" לא סיימתי לענות וכבר יובל התחילה לענות : "מה פתאום מפריע ? לא נראלי שאתה יכול להפריע בכלל",
לפעמים אני חושבת שתהיה בריאה היובל הזו , איך שהיא הסתכלה עליו … "אוקיי , אז הכול טוב ?" שאל, "כן , בטח !" ענתה לו יובל "את ממש יפה " אמר לי שון , " אהה … תודה " אמרתי בהלם ,
" שוב חשבתי בקול רם ?" שאל נבוך , חייכתי לו ועניתי : "אני חושבת " , "אההם אההם … נראלי שאני אלך עכשיו" אמרה יובל והסתכלה עליי במבט תחמני , לסמן לי לפעול , "אוקיי , ביי " אמרנו אני ויוני יחד והבטנו אחד לשני בעיניים , זה היה קסום, באמת , "תהנו , אל תשתוללו יותר מדי " אמרה יובל והרימה גבותיה , "יובל !" צעקתי בלחש לכיוון יובל , "טוב !!! ביי !!! " אמרה והלכה , יוני הביט בי ואמר : "מוזרה החברה שלך , מצחיקה " , "כן .. " אמרתי נבוכה , "אז .. למה עברת לפה ? , אתה יודע … נתניה זו לא העיר הכי מושלמת בעולם , בלשון המעטה " אמרתי וחייכתי אליו , "סיפור ארוך .. " אמר ,
"אני יודעת שזה מעצבן שאומרים את זה אבל … יש לי זמן " אמרת וציחקקתי , "כן … אז … ב- .."
פתאום נשמע הצלצול , הייתי חייבת ללכת , קבעתי עם אלמוג שנלך לבדוק משהו שהיא רצתה ..
משהו שקשור לעגבניות שרי שצומחות ליד בית הספר או משהו כזה , אז אמרתי לשון : " וואי , סליחה אבל אני חייבת לרוץ , נדבר ?" , "כן , בטח " אמר עם חיוך לחוץ שכזה , "ביי " אמרתי , "ביי " אמר
והסתכל לצדדיו .
אני חושבת שהיה לחוץ בגלל משהו , לא יודעת ממה , איך ולמה .
אבל מה שאני כן יודעת זה שהיה ממש כיף , מאוד מאוד ! D: