"האחד והיחיד – כבר לא שלי"

הוא שם .. אני רואה אותו דרך השמשה של האוטו, הוא כל כך יפה, אני חוצה את הכביש לעבר המכונית שלו ונכנסת, אנחה של שלווה וציפייה מתגשמת יוצאת מפי, שלוש שנים חיכיתי לרגע שבו העיניים שלנו יפגשו, אני רוכנת אליו כדי לחבק אותו והוא מסמיק, מחייך .. מסתכל עליי בעיניים הגדולות שלי, מחזיר את הראש לכביש ומתחיל לנסוע .. דקות ספורות מהבית שלי והגענו .. הוא מוריד את האמברקס, מעביר לפארקינג והאוטו נדם, כמו הלב שלי, הוא הניח את הראש על כרית המושב והסתכל עליי .. לרגע היה נדמה שהוא לא מעכל שאני לידו בכלל, "מה שלומך?" הוא שאל, "זה מה שאתה שואל אחרי שלוש שנים, מה שלומך?" הוא צחק, הוא הבין למה התכוונתי .. בקול לא קול הוא לחש "את יותר יפה ממה שדמיינתי" כל כך חיכיתי לרגע הזה .. הוא שלי, לתמיד! עכשיו הבנתי את זה .. הוא הדליק את האוטו והשיר החל מנגן .. הלב שלי חזר לפעול, הוא הניח את ידיו על שערי ועצם עיניים, "תקשיבי לשיר" אין לו מושג כמה הקשבתי .. העולם שלי עצר, אם היה ניתן למסגר רגעים, זה הרגע.
העיניים שלנו נפגשו בשנית, הייתי צריכה גלגל הצלה באותו הרגע, שמתי את ידיי על כתפיו, מיישרת את המכופתרת השחורה של והוא כמו מחזיר לי מזיז תלתל מפניי, חיבקתי אותו, חיבקתי אותו כאילו שהודיעו לי שיש לי עוד דקה לחיות, הבנתי שזה מה שאני צריכה, הוא .. האחד והיחיד!
וזו רק הייתה הפגישה הראשונה ..