האור שבעני הוא רע פרק 2

ו… 3… 2… 1… שיגורררר
~נחיתה~
ואו, זה אוריין!!! הכול פה שחור, כולם יושנים, הגינות נבולות.
הלכתי ברחובות, אין אף אחד.
הגעתי להרמון שניראה בדיוק כמו הבית שלי!!!
נכנסתי לבפנים מחזיקה בידי פרח שחור כמזכרת ופרח לבן מביתי.
הלכתי במסדרונות ההרמון הוא היה בדיוק כמו הבית שלי!
ופתאום נתקעתי בבחור נאה הלבוש בשריון שחור
"אתה ער איך זה יכול להיות?!?!" שאלתי
"איך אני ער?? מי את?? פורצת ככה להרמון" דיבר הנער שנישמע ערני ונמרץ
"סליחה אדוני לא הצגתי את עצמי אני מדאם אנג'ל" אמרתי וכדתי קידה מנומסת
"מסיה דויל" דויל קד קידה מרשימה
"האם תסלח לי למה אתה ער??" שאלתי בנימוס
"אני מצטער על התשובה שאינה מנומסת אך אני פשוט לא סובל לישון אני לא אוהב את הכוכב שלי היום ביום הולדתי תיכנננתי לנסוע לאיירון להיות ער עם כול האנשים" אמר דויל
"זה בדיוק מה שאני עשיתי" אמרתי בחוסר נימוס
"אני חייב להגיד לך שיש לך שמלה מרשימה מדאם" אמר
"תקרא לי אנג'ל" התעקשתי
"אנג'ל זה ממש שם של מלאך" הוא חייך אלי
"אז… תראה לי את המקום??" שאלתי בחוסר נימוס
"בשמחה" ניראה כיאילו חוסר הנימוס שלי הדביק אותו