האומץ לאהוב- פרק 9

נקודת מבט אור:
"את שומעת?" בן שאל.. נו באמת למה מאי הלכה?!
"תלוי…" אמרתי ושלחתי למאי הודעה אבל היא לא ענתה לי.
"את יודעת אולי עם למאי יש חבר?" בן שאל, העט נפל מידי והרגשתי את ליבי עוצר.
"עדיאל פשוט מחבב אותה" בן המשיך. חזרתי לנשום מעט.
"כן מאי ואלירן ביחד" אמרתי וכנראה שדין שמע אותי כי הוא מלמל משהו יצא מהדלת וצעק את שמה של מאי. בלי לחשוב פעמיים קמתי ויצאתי מהכיתה בריצה. איפה לא חיפשתי אותה?! בחדר, בחצר, בבריכה, על העץ שהיא נמצאת בו תמיד, בחדר של אלירן. בכל מקום אז התקשרתי אליה.. היא סיננה אותי. עכשיו אני באמת דואגת לה. רצתי למטבח אולי עומרית ראתה אותה. ראיתי אותה מרחוק.
"אני מחפשת אותך שעה יכולת לענות חשבתי שדין מצא אותך לפני ופגע בך" צעקתי אבל אז ראיתי את אלירן לידה. שיט..
"למה שדין יחפש את מאי?" אלירן שאל. נשכתי את שפתיי בכוח, לא ידעתי מה לענות לו.
"אני שואל שוב למה שדין יחפש את מאי וירצה לפגוע בה?" אלירן צעק בעצבים. נלחצתי.
"הוא דקר את מאי קיץ שעבר" פלטתי בטעות. חשבתי שהיא סיפרה לו הוא היה בהלם.
"לא סיפרת לו?" שאלתי בלחש. מאי עצמה את עייניה בחוזקה.
"הוא דקר אותך?" אלירן שאל ברוגע.
"כן" מאי ענתה בפשטות.
"אני יהרוג אותו.." אלירן צעק ובא ללכת.
"רגע אתה לא נפרד ממני?" מאי שאלה.
"אם אני צריך לבחור בינך לבינו אני בוחר בך תמיד. את שם כשאני צריך אותך הוא בורח תמיד. את נשארת למעני. אני אוהב אותך אני רוצה אותך" אלירן אמר ונישק אותה קלות.
"אבל בכל זאת אני יהרוג אותו" אלירן אמר והלך למחששה בעצבים. מאי התעוררה מהחלום שהיא הייתה בו תפסה בידי ורצה איתי למחששה.
"למה חשבת שהוא יפרד ממך?" שאלתי את מאי תוך כדי הריצה.
"כי אלירן ודין בני דודים" מאי אמרה והסתכלה עליי. ואוו לזה לא ציפיתי.
"אז הוא בחר בך… איזה רומנטי" אמרתי וחייכתי למאי.
"כן והוא הולך להרוג את דין בואי" מאי נזכרה והתחילה לרוץ איתי שוב.
הגענו למחששה, מאי השתעלה מעט מהעשן. חיפשנו את דין או אלירן בעיינים אבל לא מצאנו.
בן שלח לי הודעה שאלירן הולך מכות עם דין. אמרתי למאי ורצנו לחצר של הגדולים. החצר שלנו קרובה למחששה אז זה היה מהיר יחסית. מאי ואני נדחפנו בין כל הילדים. כולם עמדו סביבם במעגל ואף אחד לא חשב ללכת לעצור או לקרוא לעזרה. הם הריעו להם, עודדו אותם כמו חיות, אז הבנתי למה כשרצו לרשום אותנו לבית ספר ציבורי הבתי ספר התנגדו, מי רוצה שחיות כאלה ילמדו בבית הספר שלו. רק משוגע יסכים.
מאי הצליחה להכנס לתוך המעגל ורצה לכיוון אלירן.

נקודת מבט מאי:
רצתי לאלירן הוא ישב על דין שהיה על הריצפה שרוע. אלירן נראה כאילו הוא מוציא את כל העצבים שלו על שק איגרוף. למרות שהוא עושה זאת למעני, הוא מגן עליי, כאב לי, הוא מרביץ לבן דוד שלו, הוא הורס קשר משפחה בגללי. זה לא מגיע לי. לא מגיע לי אותו. הוא טוב מידי בשבילי. הנחתי את ידי על כתפו, הוא הסתובב אלי. בהתחלה ראיתי את השנאה בעייניו אבל לאחר מכן הן התרככו והפכו לעיינים של אלירן, לעיינים הטובות שלו. הוא קם מדין וירק על הריצפה לידו. הוא רכן לנשק אותי.
"מאי תיזהרי" אור צעקה, הסתובבתי וכל מה שאני זוכרת הוא כאב ראש חזק.

נקודת מבט אלירן:
רכנתי לנשק אותה אבל אור צעקה משהו למאי. מאי הסתובבה לאור ודין נתן לה מוט ברזל בעורף. מאי נפלה לי מהידיים על הריצפה. בן ועדיאל התקרבו לכיוונינו. בן רץ להזעיק עזרה למאי ועדיאל נשאר עם מאי. הרגשתי את הדם בגוף שלי בוער.
"בי אתה לא תזלזל ולא תירק עליי שומע?!" דין צעק.
"מה קרה התאהבת? הפכת להיות נמושה? היא חרא של ילדה! היא לא שווה לך! מגיע לך הרבה יותר ממנה" דין המשיך לצעוק
"היא זאת ששמרה עליי עד היום לא אתה, היא הייתה שם בשבילי לא אתה! היא החיים שלי!" צעקתי בקול הכוח שלי. אני לא בטוח עם זה כדי לענות לו או כדי שאלוהים ידע כמה היא חשובה לי. שהיא צריכה להיות בסדר.
"כואב לי.." שמעתי את הקול שלה. הסתובבתי מהר אליה, היא ישבה על עדיאל. להגיד שלא עצבן אותי? עצבן כמו שבחיים לא חשבתי, אבל הוא דואד לה עכשיו.
"הכל יהיה בסדר קטנטונת" אמרתי ונישקתי את קודקוד ראשה.
"פעם אחת דקירה, פעם שנייה מוט ברזל, פעם שלישית כדור בראש או שאתם נפרדים" דין אמר. אני לא רוצה לאבד אותה אבל אם הוא יפגע בה אני מעדיף למות. הנהנתי בראשי. אני מצטער מאי. דין חייך חיוך מרוצה והלך.
הרמתי את מאי למרפאה. שמתי לה כאב על העורף ולקחתי אותה לחדר שלה.
היא שכבה על המיטה כשראשה על החזה שלי. למה היא מקשה עליי?
"אלירן אני אוהבת אותך" מאי אמרה. גם אני אוהב אותך יפה שלי.
התיישבתי וכך גם מאי. היא באה לגעת בי אבל הזזתי את הראש. לא מסוגל לראות אותה עוד שנייה נשברת באשמתי.
"מאי קורל הגיע היום למוסד" אמרתי בשקט. מאי הנהנה.
"אני יודעת שאתה אוהב אותי ולא תבגוד בי זה בסדר" מאי אמרה בקול העדין שלה.
"לא מאי, כשראיתי אותה היום הרגשתי פרפרים בבטן, התגעגעתי אליה ולמגע שלה. מאי אני רוצה להיפרד. אני לא אוהב אותך" אמרתי וניסיתי להראות אמיתי ואמין. מאי הנהנה לשלילה בראש. מסרבת להאמין לי.
"אתה משקר" מאי אמרה ודמעות הציפו את עייניה.
"אני לא. תביני את לא נותת, את שמורה מידי, את טובה מידי.. אני השתנתי בחודשיים האלה. זה לא לי" אמרתי ונעמדתי מהמיטה. אני עושה את הדבר הנכון. אני שומר עלייה.
"ביי מאי" אמרתי ויצאתי מהדלת. עוד לא סגרתי את הדלת ושמעתי אותה בוכה את נשמתה. כאב לי, היא צעקה על עצמה, האשימה את עצמה שהיא לא טובה מספיק בשבילי. היא טועה בענק.
"את מכוערת, את לא יפה, את סתומה!! מה חשבת שהוא התאהב בך גם?! דפוקה שכמוך!!"
שמעתי אותה צועקת ומקללת את עצמה עוד ועוד. זה שבר אותי. איבדתי אותה.. והפעם אין דרך חזרה.