האומץ לאהוב- פרק 7+8

נקודת מבט מאי:
קמתי בבוקר מחובקת בזרועותיו של אלירן. התגעגעתי אליו. הייתי זקוקה לו. אתמול הוא ניסה לגלות על הדקירה אבל התחמקתי מהשאלות והעברתי נושא. הבעיה שיש לי איתו עוד מלא זמן להיות ביחד באותו מקום איך אני בכלל מתחמקת מהשאלות האלה בכל יום? מה יקרה כשהוא יגלה שדין זה שדקר אותי? דין הבן דוד הקטן שלו דקר אותי? הוא השתגע מזה.
אלירן לא מהילדים ששוכחים או עוברים על זה, הוא ירצה לנקום באותו אחד אבל הבעיה שהאותו אחד הזה זה בן דוד שלו… אז אלוהים יודע איך הוא יגיב לזה.
אלירן היה חתיך כמו תמיד. שיער שחור עיינים חומות הוא שחום יש לו עגיל בגבה בצבע לבן הוא נראה מהערס אלה אבל הוא נשמה אמיתי, חבר טוב. אני יכולה להסתכל עליו שעות על דבי שעות, לדבר איתו כמה שיותר על הכל ועל שום דבר, אני יכולה לשבת מולו ורק להסתכל עליו ועדיין להיות מאושרת מזה, לדעת שהוא מאושר בזכותי ממלא אותי מחדש. הייתי זקוקה לו בשנה הזאת. בעיקר אחרי הדקירה…אבל הוא לא היה שם.. הוא גם לא ידע על זה.. במשך חודשיים לקח לי להשתקם, אור פחדה מהמצב שלי, היא פחדה שאני לא אוכל לקום וללכת שוב, כולם האמינו בזה כולם חשבו שהפחד ישתק אותי אבל כמו תמיד הוכחתי אחרת. בדיוק כמו להורים שלי, ביום האחרון בבית.

**
"את לא תסתדרי שם מאי זה לא מקום לבנות כמוך." אבא אמר בזלזול. הוא תמיד העדיף את אושר, הבן הגדול והחכם שלו. אני הייתי ההיפרקטיבית אבל החכמה. אושר היה במחששה אבל אבא אמר שהוא חכם מידי לכיתה.
"אני אסתדר אם היה לך חשוב ממני היית מגן עליי במשפט" זרקתי בבוז לאבי.. טוב זה מה שהבדיקת אבהות אומרת.
"את תדברי אליי בכבוד אני אביך" הוא אמר צעק את זה.
"זה מה שאמא והביולוגיה אומרים מבחינתי אני יתומה!" צעקתי בחזרה, הוא הניף את ידו וסטר ללחי. הרגשתי את הלחי שלי מאדימה.זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאני חוטפת, אבל כעת זאת הפעם האחרונה.
"אני שונאת אותך" מלמלתי בבכי, זאת הייתה אחת מהפעמים היחידות שבכיתי.
"אמרתי לך משהו. תדברי בכבוד" הוא אמר בעצבים וזרק אותי מהשיער על הקיר.
שתקתי פחדתי לענות.
**

"אלירן קום זה היום הראשון ללימודים. אור קומי נסיכה בוקר" אמרתי בעדינות. הם המשיכו לישון. הפעם הראשונה מעירים יפה הפעם השנייה זה כבר בשיגעון.
הדלקתי את השיר "just dance" והתחלתי לרקוד על המיטה שלי. אלירן נפל מהמיטה, ואור צעקה את שמי בעצבים.
"אני יכולה לרצוח אותך לפעמים" אור אמרה ונעמדה על רגלייה כשהשיער שלה הפוך.
"את נראת כמו המכשפה מעמי ותמי" אמרתי וצחקתי.
"לא ואת ממש היפייפיה הנרדמת" אור אמרה בהתגרות. אור ילדה יפה ויש לה ביטחון עצמי מופרז לפעמים, לטוב ולרע. לעומת זאת לי בקושי ביטחון יש לי אז מופרז?! חחח.
"סתומה" מלמלתי ונכנסתי למקלחת להתלבש.
לבשתי חולצה ורודה עם גינס גבוה קצר שיש עליו פייטים עם נעלי בובה של אדידס. אולי אנחנו במוסד אבל דואגים לנו לבגדים יפים, אוכל אבל המשמעת פה קשה. אנחנו לומדים בערך
8 שעות. ויש לנו ימי פעילות ותרומה לקהילה.
אלירן ישב פה על אלימות פיזית לאבא שלו, אבא שלו בגד באמא שלו והתעלל בה, כשהוא הגיע לגיל 14 אלירן החליט להגן עלייה והרביץ לאביו עד לכך שאביו איבד תחושה בגוף.
אלירן אחד הילדים החזקים שראיתי והכרתי. הוא שרירי, וחכם בצורה ערמומית. הוא יכול לחשוב 3 צעדים קדימה מאדם נורמלי ורגיל. הוא יכול להגיד לך מה המחשבה שלך והדרך שלך בלי להכיר אותך. לטוב ולרע.
יצאתי מהמקלחת כשבראשי מתרוצצות להן מיליון מחשבות על אלירן. הוא ישב בלי חולצה עם מכנס שחור פשוט. הוא הסתכל עליי חייך ולגם עוד שלוק מהקפה שלו.
"על הבוקר קפה? איך לא תהיה מריר כזה?" אמרתי בצחקוק.
"על הבוקר מנסה להיות מצחיקה?" הוא שאל בחיוך, יש לו גומה בצד ימין.
"רק מנסה חשבתי שאני מצחיקה" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה בפה.
"קמצנית מגעילה" הוא מלמל, צחקתי.
"לך תתלבש ואל תשכח לצחצח שיניים" אמרתי בקול סמכותי.
"כן אמא" אלירן אמר, לבש את חולצה נישק לראשי ויצא מדלת החדר.
"התאהבת.. עלאק ילדה בלי לב" אור אמרה וחיבקה אותי מאחורה.
"אני יחשוב שאת זוממת עליי בסוף" אמרתי בהתגרות.
"ברור גיליתי את המשיכה האמיתית שלי אלייך מאי" אור אמרה והתקרבה לנשק אותי בפה.
"איכס דוחה" אמרתי וצחקתי.
"איכזבת אותי" אור אמרה בפרצוף עצוב והלכה להתלבש.
"קפה?" אור שאלה כשהיא נכנסה למטבח. היא לבשה חולצה לבנה עם חצאית שחורה קצרה אבל לא כל כך קצרה, הייתה לה שרשרת חצי לבנה חצי שחורה ונעלי עקב נמוכות.
"לא בא לי סרט" אמרתי בחיוך והכנתי שוקו.
"אז איך אני נראת?" היא שאלה בהתרגשות.
"תחליפי את החצאית בגינס גבוה הוא יאהב את זה יותר" אמרתי ולגמתי מהשוקו.
"הוא?" אור שאלה והסמיקה.
"כן הוא.. בן" אמרתי בחיוך ולקחתי את תיק הצד השחור שלי.
"את באה?"
"לא נאחר ליום הראשון נכון?" אור אמרה ולקחה את התיק הסגול שלה.
"מה המערכת?" אור שאלה כשחזרתי עם הדף של השעות מהמזכירות.
"את לא רוצה לדעת" מלמלתי ואור סימנה לי לקרוא.
"שעתיים מתמטיקה, שעתיים אנגלית ואז מסיימים את היום בשיעור לשון.. יום קצר ורע" אמרתי בעצב. אור הייתה בהלם ולקחה את הדף מידי.
"הם לא אמיתיים!" אור אמרה בייאוש. משכתי אותה מהיד לכיתה.
"אנחנו עם עדיאל ובן בכיתה אבל…" אור אמרה בחשש.
"אבל מה?"
"דין גם בכיתה שלנו" אור אמרה. להגיד שלא פחדתי יהיה שקר, אבל אני לא פוחדת ממנו או מהבושות שהוא יכול לעשות לי. אלא מהפגיעה. הוא יכול לפגוע בי בדרך הכי קשה לספר את האמת עליי. אפילו אלירן לא יודע אותה עליי. דין היחיד שידע על ההתעללות בביתי. על הסיבה לכך שאני נמצאת פה.
התיישבתי ליד אור בצד בסוף של הכיתה. דין ישב שולחן אחריי בכוונה, עדיאל ובן ישבו מהצד שלנו.
"פסטט… מאי" מישהו קרא בשמי. הרמתי את הראש מהשולחן וראיתי את עדיאל מצביע על בן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקול רגיל, בן נבהל ובדק שהמורה לא שמעה, צחקתי עליו וכך גם אור.
"אפשר לשבת ליד אור?" הוא שאל אחרי מספר דקות בלחש.
"כן אבל למה אתה לוחש?" שאלתי.
"שהמפלצת לא תשמע" בן אמר. אור צחקה מהסיבה שאני צחקתי שבן מפחד ממנה.
"אור ומאי יש סיבה לצחוק?" המורה שאלה בכעס.
"נו באמת שוב פעם שושנה.. לא למדת.. השיעור משעמם אותנו.. אז אני ואור מכניסות בו חיים" אמרתי בחיוך.
"את? חיים? זה משהו חדש אני לא רגיל לשמוע את זה ביחד באותו משפט" דין אמר.
"טוב עם השיעור לא מעניין אותך את מוזמנת ללכת" שושנה אמרה בכעס.
"ברוך השם חשבתי שלעולם לא תציעי ואתה דין תמצא לעצמך חיים חוץ מלהיות קוץ בתחת טוב?!" אמרתי, לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה.
הלכתי למטבח לבקר את עומרית.. אבל במקום לבקר את עומרית שמעתי את השיחה שלה עם אלירן בטעות.
"תן לי לראות עם הבנתי נכון במשך חודשיים היית עם מלא בנות אחרות וסיננת אותה כדי לשכוח ממנה" עומרית אמרה.
"כן אבל לא רק זה… עם מאי תגלה היא תשנא אותי ויותר מזה לפני כמה דקות חבר טוב שלי משם עומר אמר שאחת הבנות שאת יודעת עשיתי… היא עוברת לכאן. קוראים לה קורל.. היא תעשה הכל כדי להפריד ביני לבין מאי ואני לא רוצה להפרד ממאי אני באמת אוהב אותה" שמעתי את אלירן אומר. אז הוא סינן אותי כדי להיות עם בנות אחרות?

"ויש לי חשק לפעמים, לצעוק חזק אל העולם על מי את בשבילי, ומה שאת נותנת" הפלאפון שלי צלצל. אור..
"מאי" אלירן אמר ונעמד מולי. הוא הסתכל עליי והשפיל מבט.
"שמעת" הוא אמר אחרי כמה שניות, הנהנתי.
"אני מצטער זה היה לפני שאנחנו.." אלירן אמר, נישקתי אותו.לא יודעת למה. אני לא יכולה לכעוס עליו בגלל שהוא היה עם בנות כשלא היינו ביחד.
"עם תהיה עם מישהי אחרת כשאנחנו ביחד אני ירצח אותך" אמרתי וחיבקתי אותו.
"אין מצב" אלירן אמר ונישק את השקע בצווארי.
"אני מחפשת אותך שעה את יכולה לענות חשבתי שדין מצא אותך לפני ופגע בך" אור צעקה בלי לשים לב לאלירן.
"למה שדין יחפש את מאי?" אלירן התערב, אור לא ידעה מה לומר והידקה את שפתה העליונה לתחתונה. דין מחפש אותי… בטח כדי לצעוק או לנקום בי בגלל היציאה עליו בכיתה.
הנהנתי בראשי, אור דאגה ראו את זה בהבעת פנייה.
"אני שואל שוב למה שדין יחפש את מאי ויפגע בה?" אלירן שאל. הרגשתי את גופו מתחיל לבעור.
"הוא דקר את מאי קיץ שעבר" אור פלטה בטעות מהפייה הסתכלתי עלייה במבט אזהרה והיא פערה את פייה.
"לא סיפרת לו?" היא שאלה בקול מצטער, עצמתי את עייני. מחכה למה שיבוא.
"הוא דקר אותך?" אלירן שאל וסובב אותי אליו. מה אני אמורה להגיד לו שומע אלירן כן הבן דוד החמוד שלך דקר אותי?!!!
"כן" עניתי בפשטות.
"אני יהרוג אותו" אלירן אמר אבל לפני שהלך תפסתי בידו.
"אתה לא נפרד ממני?" שאלתי לא מבינה. אלירן חייך חצי חיוך.
"אם אני צריך לבחור בינך לבינו אני בוחר בך תמיד. את שם כשאני צריך אותך הוא בורח תמיד. את נשארת למעני. אני אוהב אותך אני רוצה אותך" אלירן אמר ונישק אותי קלות.
"אבל אני בכל זאת יהרוג אותו" אלירן אמר והלך לכיוון המחששה. התעוררתי מהעולם שהייתי בו ורצתי עם אור למחששה לעצור את אלירן מלעשות משהו שיכול לפגוע בו.