האומץ לאהוב- פרק 4

נקודת מבט מאי:
"הוא חתיך" אור אמרה לי והשפריצה עליי מים כשהבינה שאני בוהה בו.
"אה.. מי?" שאלתי מנסה להסתיר את זה.
"עדיאל מה מי?" אור אמרה.
"הוא רגיל, אני לא מאוהבת ולא מתאהבת. מי כמוך יודעת איזה לב של אבן יש לי. אני מעדיפה להאמין שאין לי לב ככה אני לא אתאהב לעולם" אמרתי והשפרצתי עלייה חזרה.
"תנגבי את הריר שנוזל לך ילדה חסרת לב" אור אמרה והלכה להביא לי לה ולטומי גלידה.
"אני לא מתאהבת בו.." אמרתי לעצמי.
הוא פשוט כזה נכון?

*עדיאל אלקיים- בן 17.
עיינים חומות דבש, שיער מארינס. מגיל קטן אני מסתובב עם עבריינים, ככה זה כשגרים בשכונות פשע או שתהיה טורף או שתיטרף. אני ובן נכנסו לצרות האלה בגיל 9, בחרנו בחברים לא הכי טובים בעולם. אמא שלנו אלכוהליסטית, אבא חולה נפש. מישהו צריך לדאוג שלאיתי לא יהיה חסר כלום, ואלה בטח לא הם אז אני ובן מפרנסים אותם. בעבודה השחורה.
אבל עכשיו אנחנו נכנסים למוסד של עבריינים. אני עצבני, מה אתם רוצים? אני מרוקאי.
לא כל כך אכפת לי מאחרים רק מהמשפחה שלי. בן ואיתי.

*בן אלקיים- בן 17. דומה ביופי לעדיאל אבל שונה ממנו בדבר אחד האופי.
עדיאל העצבני, הלא סבלני, שלא אכפת לו מהרבה דברים. לעומת זאת בן הרגיש, נחמד ומתחשב בכולם. הוא נקלע לעולם הזה מכיוון שלא רצה להשאיר את עדיאל לבד. הוא איתו לא משנה מה במים ובאש. אי אפשר להפריד ביניהם. בהתחלה בן היה אמור להישלח למוסד עבריינים בדרום אבל הוא ועדיאל עשו בעיות אז השופט ריחם עליהם והסכים שיהיו ביחד.

"את לא מתאהבת במי?" כמה אני שונאת את הקול הזה שזה מדהים!!
"אמרתי לך להתרחק ממני! אתה לא מבין עברית?" שאלתי בנימה הכי תקיפה שיש.
"את לא נחמדה היום.. אני לא אוהב את זה" דין אמר והתקרב אליי.
"עוד צעד אחד ואתה מוצא את מותך" אמרתי בנימת אזהרה.
"את.. חחח בקושי לחתוך סלט את מסוגלת אז לפגוע בי. בדיני שלך?!" דין שאל בנימה מתגרה והתקרב עוד צעד. הוא התקרב ואני התרחקתי.
"אני חושב שאמרו לך להתרחק" הסתובבתי וראיתי את עדיאל, הוא היה עצבני.
"אז אמרו, מי אתה חושב שאתה אה? כולה ילד חדש" דין אמר.אחד החסרונות או היתרונות תלוי מה אתה בשביל דין הוא שדין מזלזל בכל העולם ואישתו ולא פוחד מכלום. הוא חושב שאבא שלו שולט על העולם.. לא שזה לא נכון… אבא שלו מנהל רשת ענקית של בתי מלון אבל הוא אף פעם לא מתייחס לדין אז דין עשה טעויות ודאג להתפס ככה הוא הגיע למוסד.

"בואי מאי" עדיאל אמר ומשך אותי לכיוון שפת הבריכה. דין לא התנגד, זה מוזר לי, בדרך כלל הוא מתנגד ומנסה לריב.
יצאתי מהבריכה ועדיאל אחריי. עדיאל הלך לאיפה שכולם. אור. טומי, בן ואיתי. אבל רציתי להיות לבד, אז הלכתי למדשאות שליד הבריכה הקטנה יותר.
התיישבתי בצל של אחד העצים הגדולים. זה סוג של אהבה ראשונה ביום הראשון שהגעתי למוסד רצתי בלי לשים לב הנתגשתי בעץ הזה.. אחלה של דייט ראשון לא? :)
מאז כל פעם שרע לי אני באה לעץ הזה. אני זוכרת שלפני שנתיים רצו לגזום את ענפיו במשך יומיים ישנתי ליד העץ כדי שלא יקרה לו כלום. הוא עץ ענק, הוא יפייפה הוא מיוחד. גם ממרחקים וגם עם תשימו אותו ביער הוא עדיין יראה לכם שונה בעין.
טיפסתי לענף הראשון שהיה די גבוה יחסית, באתי להשעין את ראשי על הגזע אבל חריטה מסויימת הפריע לי. ברור החריטה שלי, של אור וטומי. חרטנו לב וכל אחד כתב את האות הראשונה של השם שלו בתוך לב. מא"ט בתוך הלב. זה הסימן שלנו. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את אור הייתי בטוחה שהיא מהסנוביות האלה, המתנשאות, בהתחלה היינו בריב. שנאה זה כלום בשבילנו אבל אז טומי הגיע, ילד אחד מהוותיקים יחסית ניסה לנצל אותו כשטומי התנגד הוא איים עליו. נחשו מי הגן על טומי? אני ואור. היחידות. טוב את האמת מתתי מפחד הוא היה גורילה! עמלק. ענקי! אבל לא נתנו לו לגעת בטומי. זה סיפור האהבה שלי, של אור וטומי. מאז אנחנו בלתי נפרדים וניסו להפריד פשוט לא הצליחו.