האומץ לאהוב- פרק 28

נקודת מבט רוי:
אני לא מאמין היא בקומה, היא לא חייך את החיוך המעצבן שלה יותר,
היא לא מסתכל עליי כמו על איזה משוגע או במבט אוהב,
והכי גרוע כשנישקתי אותה היה לי טעם של עוד, אני רוצה עוד ועוד ממנה. לעומת זאת היא לא רוצה אותי. היא שונאת אותי, מתעבת אותי.
היא כמו הנסיכה שלי.
נכנסתי לחדר שלה, היא שכבה במיטה לבנה מחוברת לצינורות האלה ולמכונת ההנשמה.
"מאיוש תקומי" אמרתי והתיישבתי לידה.
"כשאני ימצא את הרוצחים ההם אני נשבע בדם שלי שאני הורג אותם." אמרתי בעצבים. הרגע הוא חקוק במוחי.

**
רצתי למטבח לראות שהיא בסדר. כיוונו אליה אקדח כדי להרוג אותה היא לא שמה לב. שנייה לפני שהוא ירה אני יריתי.
הבא להורגך השכם להורגו לא?!
**

"אני מרגיש אלייך משהו מדהים, שבחיים לא הרגשתי, משהו שקשה לי להסביר בכלל, מי עוד שתרד עליי, ותצעק כמה אני דפוק? שלא נדבר על מי תברח לי בכל פעם שאני אנסה לנשק אותה ובסוף אני אנשק את הקיר?" אמרתי ונזכרתי בניסיון הראשון שלי לנשק אותה.

**
"היינו מתחת למים, צללתי ראשון והיא אחריי.
היא ירדה איתי לקרקעית,הראשונה שלא פחדה, שאפו. מטר וחצי עומק אפילו מתן לא הסכים לצולל איתי עד למטה.
התקדמתי לנשק אותה היא חייכה אלי, בשנייה האחרונה היא עלתה למעלה ואני? נישקתי את הקיר כמו מסומם שרוצה סמים ככה אני אלייה, מוכן לעשות הכל לנשיקה.
**
"שלא נדבר בכלל על זה שנישקת אותי לפני יומיים" אמרתי בחולמניות.

**
"נוי את פה?" שאלתי ודפקתי על הדלת.
"נוי את בסדר?" שאלתי שוב. נוי פתחה את הדלת ונישקה אותי בפראות.
הייתי בעננים, ברקיע התשיעי והעשירי. במשך יומיים הייתי צמא לעוד, במשך יומיים רציתי עוד ועוד.
**

"מאי את חייבת להתעורר" אמרתי ושמתי את הראש על הבטן הקטנה שלה.

-לאחר חצי שנה-
כמו בכל יום החצי שנה האחרונה אני בא לפה. זה הפך להיות הבית השני שלי.
מתן ירין ונועם מחפשים את הרוצחים של מאי.
אושר אח שלה הפך להיות החבר הכי טוב שלי אחריי המכונת קפה שבקומה.
אלירן הפסיק לבוא לבית חולים אחריי חודשיים.. וואלה חרא של אקס.. אם הוא היה האקס של אחותי ממזמן הוא היה מאושפז ליד מאי.
אני נאחז בחיים בשביל מאי, בשביל הטיפת תקווה שלי שאולי אני והיא נהיה יחד כשהיא תתעורר. השתנתי לגמרי. כשגיליתי על העסקאות סמים של אבא שלי עזבתי את האימפריה שלו והתחלתי לעבוד אצל אבא של מתן. בהתחלה היו התנגדויות אבל לבסוף אבא שלי הבין שאני לא מוכן להיות חלק מהסמים שלו.
"בוקר טוב" אושר אמר והתיישב לידי.
"בוקר עייף, תודה על הקפה מה איתך?" אמרתי ולקחתי את הקפה מהיד שלו.
"זה הקפה שלי" הוא אמר בעייפות.
"אני פה כל הלילה אז לך תביא לעצמך" אמרתי ושמרתי על הקפה אצלי.
"חתיכת…" אושר מלמל.
"ותביא לי מאפה אחד אני רעב" אמרתי ושמתי יד על הבטן.
"בואנה בא לך לרושש לי את הארנק היום?" אושר אמר בעצבים.
"נו כבר ימרוקאית במחזור לכי תביאי מטומטמת שכמותך" אמרתי לאושר. הוא נאנח ויצא מהחדר.
הנחתי את הכוס קפה על השידה והחזקתי בידה של מאי, שיגרה לצידה כמו בכל בוקר.
"חצי שנה יפה שלי את צריכה להתעורר כבר" אמרתי ונישקתי את כף ידה.
"בבקשה תני לי סימן" אמרתי ונישקתי אותה בלחי.
"אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה באף.
"רוי…" מאי מלמלה שוב ושוב, חייכתי ורצתי לקרוא לאחות.
השאירו אותי בחוץ, לחוץ, עצבני, ומאושר וכל זה באותו העת.
הרופאים יצאו אחרי חצי שעה של בדיקה, מתן ואור באו אחרי חמש דקות שקראתי להם.. תאמת זוג יפה…
"אני שמח להגיד לך שמאי בסדר כרגע. היא מבקשת לראות אותך רוי, תזהר היא במצב עדין" הרופא אמר והלך.
נכנסתי לחדר של מאי. הכל היה בפרחים ובלונים שקניתי לה בחצי שנה הזאת.
"היי" אמרתי בשקט.
"אתה יודע.. כשאמרו לי שאני אתאהב במישהו שהוא לא אלירן צחקתי" היא אמרה בחיוך.
"מה?" שאלתי בחוסר הבנה.
"אור אמרה לי שאני אתאהב בך חשבתי שהיא משקרת" היא אמרה שוב.
"לא הבנתי" אמרתי.
"בוא שנייה" מאי אמרה והתיישבתי לידה על המיטה.
"תנשק אותי כבר" מאי אמרה וחייכה אליי.
נישקתי אותה הרגשתי את הדם שלי משתולל בגוף.. הלב שלי החסיר פעימה והנשימה שלי? טוב היא צריכה לחזור למקום.