האומץ לאהוב- פרק 26

נקודת מבט מתן:
אם כמה בנות הייתי בחיים לא הרגשתי דבר כזה, הפרפרים והגן חיות הזה בבטן תמיד חשבתי שזה שקרים שאומרים כדי להעצים את האהבה בין הזוג אבל לא. זה אמיתי.
אני מרגיש את הבטן שלי מתהפכת, הלב שלי עושה שמיניות באוויר כשאני רואה אותה, היא לא מפחדת ממני או מהמעמד שלי, לא מהשם שלי, להפך היא מעיזה לענות לי, היא לא מפחדת ממני, היא עומדת מולי בלי פחד.
היא קטנה ממני בשנתיים אבל היא לימדה אותי מזאת אהבה. מי היה מאמין שמתן בוזגלו התאהב?! ועוד בילדה מהמוסד.
היא רצה למטה לסלון ואחרי זה עלתה למעלה, היא נכנסה לחדר שלי והתחבאה בין הארון לקיר.
נעמדתי מולה היא חייכה חיוך ביישני וכיסתה את פנייה בעזרת ידיה.
"לאא מה את עושה?" אמרתי בחצי צעקה, אור הורידה את ידיה מהפנים והסתכלה עליי.
"מה עשיתי?" היא שאלה בביישנות.
"הסתרת את העיינים שלך" אמרתי והתקרבתי אלייה. סעמק התאהבתי, אני חלש עכשיו, כולם יוכלו לפגוע בי.
"חשבתי שאתה לא מאמין באהבה." היא אמרה בהתגרות והתקרבה אליי.
"לא האמנתי עד שהכרתי אותך" אמרתי בחיוך.
"שקרים של זיינים" היא אמרה וצחקה. הצחוק שלה ממכר אותי יותר ויותר.

נקודת מבט מאי:
"שלוום" שני אמרה ונכנסה עם רוי ואלירן לסלון. הם התיישבו מולי ומול ירין.
רוי התחיל לעשן כמו קיטור, סיגריה אחרי סיגריה, לעומתו הרגל של אלירן רעדה משהו מפחיד.
"אז.." ירין אמר וניסה לשחרר את המתח והלחץ
"אני אקרא למתן ואור" אמרתי ועליתי למעלה.
"מתן אור כולם פה…" אמרתי ונשכתי את שפתיי למראה של אור ומתן מתנשקים.
מצד אחד שמחתי שהיא התאהבה בו והוא בה… אבל מה יקרה כשאני אכניס אותם לכלא?
אם אני אצליח כמובן..
"אנחנו כבר באים" אור אמרה בביישנות חייכתי וירדתי למטה.
משי ישבה על אלירן, כאב לי שבכזאת מהירות הוא שכח ממני.
התיישבתי בסלון על הספה כשלפתע נשמעו יריות.