האומץ לאהוב- פרק 26 חלק ב'

נקודת מבט מאי:
רצתי למעלה, בלי לחשוב פעמיים כדי להגן על אור. אור שכבה על הריצפה ומתן החזיק באקדח. "נוי תרדי למטה או שתשכבי על הריצפה זה מסוכן יש צלפים בכל מקום" מתן אמר וירה שוב פעם. אור הייתה מבועתת על הריצפה. התכופפתי כדי לשכב לידה אבל בלי לשים לב נשמעה יריה, הסתכלתי על הבטן שלי היא הייתה מלאה בדם.
סגרתי את הגקט שהיה עליי ועזרתי לאור לרדת למטה. רוי היה במטבח וירה על הצלפים וככה גם אלירן, וירין. משי ישבה לידה שני ואור ובכתה איתן מהפחד.
תפסתי באחד האקדחים שהיו על השולחן, הכנסתי אליו מחסנית מלאה והלכתי למטבח לעזור לרוי.
"נוי עופי מכאן את תפצעי" רוי צעק עליי.
"אני יכולה לעזור" אמרתי ויריתי באחד הצלפים. כאב לי, הבטן שרפה אותי, כאילו אני נשרפת לאט לאט מבפנים. איבדתי מעט את שיווי המשקל אבל נאחזתי בשיש ונעמדתי שוב. רוי בחן אותי בדאגה וירה בעוד צלף.
אחזתי באקדח בחוזקה וכיוונתי לעברו של הצלף הבא.
"מאי אהרון אם את רוצה את אחיך בחיים תפסיקי לירות" אחד הצלפים צעק בקרוז.
"תפסיקו לירות" צעקתי בכל הכוח. אלירן הסתכל עליי בהבנה לעומתו ירין ורוי הסתכל עליי כלא מבין. מתן ירד למטה.
"מי זאת מאי?" הוא שאל.
"אני" אמרתי בחשש.
"מי את?" רוי שאל ואחז בחוזקה בידי.
"קוראים לי מאי אהרון, אני סוכנת צעירה של המשטרה" אמרתי בפחד.
"אור את ידעת עליה?" מתן שאל באכזבה.
"לא היא לא ידעה שאני משתפת פעולה עם המשטרה. זאת החלטה אישית" אמרתי וגוננתי על אור ואלירן. רוי התקרב אליי.
"אני מאחל לך שהם יהרגו אותך לאט לאט בייסורים ובכאב" רוי אמר והסתכל עליי באכזבה שכאבה לי.
"למה?" שאלתי וניסיתי להסתיר את הכאב.
"את בוגדת, גרמת לי להרגיש כלפייך משהו ואז גיליתי את השקר אני שונא אותך" רוי אמר והפיל אותי על הרצפה. מהדחיפה והנפילה הצריבה של היריה כאבה לי יותר.
"אושר לא" צעקתי לאחר שרוי ירה שוב.
הרגשתי את העולם מתמוטט לי בידיים. מילא להרוג אותי אבל לא את אח שלי.
נעמדתי על הרגליים בכאב, שלולית דם נשארה על הריצפה.
"מאי את פצועה?" אור שאלה ורצה אליי.
"אני אהיה בסדר, אני צריכה לצאת לאושר" אמרתי והתקדמתי לדלת. רוי הסתכל עליי בחוסר הבנה בכלל.
"מאי" רוי אמר וניסה לעצור אותי מלצאת החוצה.
"ביי רוי" אמרתי ויצאתי מהדלת. בשנייה שיצאתי נשמעה יריה לכיווני.
"מאי!!!" שמעתי את הצעקה של אור.. ומאז הכל היה מטושטש.