האומץ לאהוב- פרק 17

נקודת מבט מאי:
הוא נישק אותי, הרגשתי בעננים, הרגשתי מאוהבת, מאושרת הכל…
הוא עובד במשטרה, הוא שומר עלי?!
הרגשתי את הלב שלי אחרי שהתפורר שהוא מתאחה, מתחבר מההתחלה, הרגשתי שכל חלק חלק בי חוזר לחיים, שאני חוזרת לחיות.
התאהבתי בו, אני כבר לא מלכת הקרח, אני לא מרוחקת, יש לי לב לבסוף, יש לי אהבה, יש לי הכל.
"אני יכול לעזור לך?" אלירן שאל והעיר אותי מהמחשבות על הנשיקה.
"אפשר עוד אחת?" שאלתי בחיוך ונשכתי את שפתיי. אלירן חייך ורכן לנשק אותי.
"אני מאוהב" אלירן אמר ונישק אותי שוב.
"למה? למה התרחקת ממני?" שאלתי בכאב.
"אני פחדתי שיפגעו בך גם המשטרה וגם דין" אלירן אמר וליטש את פניי.
"התגעגעתי אלייך" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"אני פוחדת" מלמלתי בשקט, אלירן התנתק מהחיבוק והסתכל עליי בחשש.
"אני פוחדת שתעלם לי, שתעזוב אותי פה לבד שוב" אמרתי בשקט.
"מבטיח לך שזה לא יקרה עכשיו לא" אלירן אמר וחיבק אותי.
"אז מה איתנו?" אלירן שאל והסתכל לי בעיינים.
"לא יודעת… אתה עם קורל לא?" שאלתי והסטתי את מבטי לריצפה.
"אני וקורל לא ביחד, היא ידידה מהמשטרה.. זה היה הדרך היחידה להרחיק אותך ממני" אלירן אמר וחייך.
"אז אין ביניכם כלום?" שאלתי והוא הנהן.
"ואתה שלי מעכשיו?" שאלתי בקול של ילדה קטנה.
"שלך ורק שלך" הוא אמר בגיחוך.
"ו…" התחלתי לשאול אבל הוא השתיק אותי בנשיקה.
"אני מאוהב" אלירן אמר וחייך.
"אל תגיד לי מאוהב פעם הבאה שתשבור לי את הלב אני שוברת לך את הראש" אמרתי באיום.
"שברתי לך את הלב?" אלירן שאל המום. נו באמת אתם באמת חשבתם שאין לי לב?! שאני מלכת קרח?!!
"כן" אמרתי בשקט והסתכלתי על אור שעמדה מאחורי אלירן ועמדה לצרוח.
חייכתי חיוך גדול, אלירן לא הבין מה קרה.
"אוומייגדדד אתם ביחדדד" אור צעקה לאלירן באוזן.
"חחחח משוגעת" אמרתי וצחקתי עם אור.
"איזה נוושיים.. אם תפגע בה אתה תהפוך לעקר נכה" אור אמרה באזהרה. וחיבקה אותי.