האומץ לאהוב- דמויות+ פרק 1

קוראים לי מאי אהרון אני בת 15.
אני לא הילדה הכי יפה, אני גם לא הילדה הכי רזה.
אני לא הילדה הכי מוכשרת.
להפך אני שונאת את עצמי, אני שונאת את מי שאני.
אני שונאת את המשפחה שלי.. למה? כי אני סובלת באשמתם.
אני במוסד לעבריינים צעירים. למה? כי הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
אני נמצאת פה על סמך אחזקת נשק קר.אולר. כמה רחובות ממני שכבה אישה בהריון שדקרו אותה. החשודה הייתה אני.
אבל זאת לא הייתי אני, אני ילדה שקטה, טובה, לא מהילדות שעושות בעיות.
אז איך המשפחה שלי קשורה? היא לא האמינה בי כשהיה צריך. היא העדיפה לשתוק.
היא פגעה בי בצורה הכי קשה, השקט. כמו השקט שלפני הסערה בדיוק ככה. לפני המוסד הייתי ילדה טובה, שקטה. היום אני מופרעת, אלימה ומסכן האדם שיעצבן אותי.
אהבה? לא הצלחתי להתאהב לא נתתי לעצמי. לא רוצה להיפגע או להצטער על הרגשות שלי אז נמנעתי מזה.
אני גם אנושית. יש ילד קטן פה במוסד הוא כאן על גנבה של צמיד יהלומים. הוא בן 9. הוא רצה לגנוב כדי לפרנס את משפחתו, אבל אף אחד לא הקשיב לו.
קוראים לו טום. הוא חוגג יום הולדת 10 עוד מעט. אני שומרת עליו. אני לא נותת שיקלקלו אותו. עם הוא מסתבך אני מגנה עליו וחוטפת במקומו.
אני כמו אחות גדולה, כמו אמא לכל הילדים הקטנים פה. חלק עברו ניצול ותפסו אותם, חלק גנבו לפרנס את המשפחה וחלק הסתבך עם הבריונים של השכונות שבהם הוא גר.
לכל אחד פה יש סיפור בפני עצמו. אנחנו לא עוד סתם ילדים מהמוסד לעבריינים.
גם מאחורי אלה שבאמת רצחו יש סיפורים מרגשים. שאם אני בכיתי מחלק מהם, כל אחד בוכה!!
אני מסתדרת פה. אני פה כבר שנתיים. למדתי להילחם כמו שצריך ולהגן על עצמי. אותי לימד אלירן. הוא היה כמו אחי הגדול אבל בגלל שהוא בגיר (בן 18) העיפו אותו מפה. בשנייה שהוא עזב לא ראיתי אותו יותר.
יש לי חברה טובה אור פרץ. היא בת 15. טוב היא נמצאת פה כי ניסו לרצוח את אחותה הקטנה כי אור לא הסכימה לשלם חצי מיליון שקל לאיזה עבריין מסכן. אז אחותה נרצחה מול עייניה. אבל אור נקמה את נקמתה של אחותה. היא רצחה את האדם ששלח את האנשים האלו ואותו אחד שדקר את אחותה נמצא מת לאחר שלושה ימים זרוק בנהר שהיה קרוב לבית שלו. אור סיפרה שהיא חשבה על לחתוך את גופו ולשלוח למשפחה שלו אבל היה לו ילד קטן אז היא ריחמה על הילד ולא עשתה זאת.
יש גם את עומרית היא הטבחית של המוסד. טוב היא פה מרצון. כולם מתנהגים אלייה כמו לאמא. והיא מתנהגת אל כולנו כמו לילדים שלה. אין אחד שלא מתאהב בה.
טוב אני כמו שאמרתי אני מאי אהרון וזה הסיפור שלי.

-פרק 1-
"מאיי קומיי מהר" אור אמרה והעירה אותי משנתי העמוקה.
"מה קרה? 5 בבוקר אור לכי לישון" אמרתי וכיסיתי את עצמי עד הראש.
"מאי היום מביאים שני בנים חדשים אחד קטן ואחד בגיל שלנו בואי כבר" אור אמרה והתלהבה.
"לא רוצה לכי לבד" אמרתי וכיביתי את האור דרך המתג שליד מיטתי.
"רעה" אור מלמלה ויצאה מהחדר, חזרתי לישון.
"טררררר" השעון מעורר ציפצף.
"נווווו באמת אבל זה יום חופש!! אור את מתה" צעקתי על אף אחד. קמתי מהמיטה וכיביתי את השעון שצריך להכחיד מהעולם הזה. השעה הייתה 10 בבוקר.
נכנסתי לשירותים שבחדר. שטפתי פנים, צחצחתי שיניים והתחלתי להסתדר.
לבשתי חולצה כחולה שקושרים בבטן, גינס קצר עם קרעים אבל לא זנותי כמו של חצי מהבנות פה, אני ואור עם כמה שאנחנו קשוחות אני שומרות על עצמנו וכפכפי וואנס ויצאתי מהחדר.
הלכתי לכיוון המזכירות בגלל שזה יום חופשי מותר לנו לקבל את האייפון שלנו בחזרה, אבל כרגיל אני מיוחדת יש לי גלאקסי 5.
"היי פנינה אפשר את הפלאפון שלי?"
"כן מאי, אז איך הילדים החדשים?" פנינה שאלה אותי. פנינההיא בת 20 היא כמו אחות בשבילנו.
"לא יודעת לא ראיתי עדיי.. לא נראה לי שאני רוצה לראות. על מה הם פה?" שאלתי בהתעניינות.
"אסור לי לספר זה מסווג אבל הם יכולים לספר לך. בסוף זה שני אחים גדולים ואח קטן. שינו את זה בשנייה האחרונה." היא אמרה בחיוך.
"טוב תודה פנינה בייוש"אמרתי והתקדמתי לחדר האוכל.
נכנסתי לחדר אוכל, הריח של הבישולים מילא את המקום.
"היי עומרית אפשר ארוחת בוקר?" שאלתי בנימוס, אבל חכו שהאוכל יגיע לא יהיה שום נימוס..
"הנה חמודה תאכלי לאט כן" עומרית הזהירה אותי, גיחכתי והתחלתי לאכול.
"יאללה עומרית עפתי לאור היא רוצה לדבר איתי"אמרתי בפה עמוס.
"לפחות תסיימי לאכול חמודה" עומרית אמרה אבל אני כבר יצאתי מהחדר אוכל הענקי.