האהבה שהייתה – פרק 2

מישהי חדשה, מישהי חדשה, מילותיה של אשלי מהדהדות בראשי גורמות לי להתפרק הדמעות שוטפות את פני. אני מרגישה בתוכי הרגשה חדשה כמו שריפה מבפנים, גיצים מתפרסים באזור ריאותיי מחכים להתפרץ מן הפה שלי. האש בעיני, מבטי הפך זועף הכעס שוטף את גופי. אחזתי את הפלאפון בידי וקמתי מן המיטה ״אמילי לאיפה את הולכת?״ אמרה אשלי בעודי מאיצה לכיוון הדלת. ״לסדר כמה דברים שהייתי צריכה לסדר מזמן״ אמרתי ויצאתי מן דלת הכניסה. גופי דוהר, אני מרגישה את הלהט בגופי, נותן לאש של הזעם והכאב לשטוף אותי. חודש?! חודש?! ברצינות? אני הייתי חלק גדול מחייו לפחות ככה חשבתי. אני מרגישה מושפלת, תמיד הרגשתי כאילו הפרידה הזאת באשמתי כי לא סלחתי ולשם שינוי עמדתי בעמדתי, אחזתי בחבל ולא שיחררתי. אני רוצה לראות את פניו, לראות אותו מסתכל בעיני ואומר לי שזהו שגם מחשבה טיפשית וזניחה עלינו לעולם לא תתרחש. אני רוצה לשאול אותו איך הוא יכול? אחרי הכול, עברנו הכול יחד שמחות ועצב, והעצב שלט אצלנו שני ילדים מקולקלים שניסו לתקן אחד את השני וכמעט הצליחו, כמעט שכחו שהם מקולקלים. בעודי בדרכי לביתו ידי מוצאות את עצמן מקלידות הודעה שממוענת לו ׳אנחנו צריכים לדבר.. עכשיו.׳. אני מרגישה חזקה פתאום, אולי זאת הסטירה שהייתי צריכה בשביל להתעורר, האש שמתלקחת בגופי עוזרת לי. הדמעות כבר התייבשו, עיניי כבר לא מלאות דמעות אלא זעם. הרוח מתנגשת בגופי כאילו מנסה להתריע, לעצור אותי מללכת לאוטו הכיוון, אך האש שבגופי חזקה מידי. עולה על מדרגות הכניסה לביתו, נוקשת בתקיפות על הדלת. הדלת נפתחת במהירות על ידו, פניו מופתעות כאילו ההודעה מעולם לא הגיעה אליו. ״אמילי מה את עושה פה?״ אמר קייל, בעודו יוצא לכיווני וסגר את הדלת אחריו. ״אהבת אותי בכלל?״ אמרתי בקול שבור, לא נותנת לדמעות לצאת. לא כאן, לא עכשיו. ״השתגעת? ברור שאהבתי אותך אמילי את היית חלק גדול מהחיים שלי, את היית האהבה הראשונה שלי. אני עדיין אוהב אותך״ הוא אמר בקול תקיף, ואילו החלק האחרון נאמר בלחש כאילו לא רצה שאשמע. התחלתי לצחוק, לא מתוך הומור אלא מתוך זעם טהור. ״אוהב אותי? כבר שכחת ממני, קייל אתה יכול להפסיק עם ההצגה שלך. אני יודעת שיש לך מישהי חדשה״ אמרתי, אני יודעת שזה לא אמור להיות ענייני נפרדנו אבל אני רוצה לשמוע את זה ממנו שאני אדע שזה נגמר. ״תגידי אמילי את התחרפנת לגמרי?! איזה מישהי חדשה? למה לי לרצות מישהי אחרת אחרייך? את לא מבינה שאני עדיין אוהב אותך? אני לא מצליח להתגבר עלייך, לראות אותך כל יום מחייכת, צוחקת ושמחה. לדעת שאני כבר לא חלק מהחיים שלך הורג אותי. אז אל תעזי להגיד לי שאני שכחתי ממך. גם אם הייתי יכול לא הייתי רוצה״ אמר קייל, יכולתי לשמוע איך הזעם סבוך בקולו. הוא התקדם לעברי פני מול פניו, אני יכולה לראות בעיניו שהוא לא משקר. המילים שלו שרטו את ליבי והשאירו אותו לדמם, לאחות את פצעיו לבד. שפתי התחתונה החלה לרעוד, יכולתי להרגיש את העירבוב של הרגשות שלי כמו הצפה בגופי, מפלס המים לאט לאט עולה ואז הדמעות מתחילות. קייל הצמיד אותי לגופו, ההרגשה הזאת של להתעטף בחומו לא ידעתי עד כמה אני כמהה לה עד רגע זה.