האהבה שהייתה – פרק 1

דמעות מלטפות את לחיי בעודי נזכרת באותם רגעים, באותם ימים שהאהבה שלנו הייתה קיימת. עכשיו היא כבר לא קיימת, רק המחשבה עליה מקפיאה את ליבי והופכת את עיניי ללחות. המגע המוכר שאני צמאה אליו כל כך רחוק ממני.

אני קמה מן המיטה מנסה להתנער מן המחשבות המיותרות, מה שהיה היה תתקדמי הלאה חשבתי לעצמי. בוחנת את עיני האדומות במראה ומנסה לחשוב איך אוכל להסוות את העובדה שביזבתי שלוש שעות בלבכות עליו, לבכות על מה שהיה. אני תמיד מעמידה פנים שהתגברתי עליו אבל אני כל כך רחוקה מזה. כל פעם שעיני פוגשות את עיניו אני שולחת מבט יהיר, כאילו לאהבה שהייתה לא הזיזה לי בכלל.
אבל כשאני לבד אני מתרסקת, הוא היה שלי הנער הזה היה שלי ואני שלו, אני הייתי זאת שמביטה בעיניו בגווני השקיעה במשך שעות הופכת את שיערו החום לסבוך עם ידיי, הייתי זאת שזוכה להתעטף בידיו בשעות הקטנות, זאת שהוא מביט עליה במבט של הערצה. אבל לא עוד.

אני מחליפה את הפיגמה שלי בבגדים שראויים בשביל לצאת מן הבית, שולפת מן הארון שמלה פרחונית שהוא תמיד אהב ונועלת לרגלי סנדלים. ביזבזתי זמן לא מועט מול המראה מנסה לגרום לעיניי האדמדמות והנפוחות להירגע, אחרי מספר דקות הצלחתי להיראות נורמלית כאילו לא בכיתי מעולם.

אחזתי את הפלאפון בידי ויצאתי מן הבית, אשלי החברה הכי טובה שלי שיכנעה אותי שאני לא צריכה להיות לבד ושכדאי לי להיות בחברת אחרים. היא לא יודעת עד כמה היא צודקת, כשאני לבד אני חושבת לעצמי מה אם?, מה אם אני הייתי יותר סלחנית?, מה אם הוא היה נשאר ולא הולך באותו היום?. כל כך הרבה תרחישים אפשריים רצו במוחי, כל פעם נכתב סוף שונה.

הגעתי למפתן הדלת של ביתה של אשלי ונקשתי על הדלת. הדלת נפתחה במהירות ותלתליה הבלונדינים והקופצניים של אשלי הופיעו אל מול פני. אשלי מיד קפצה עליי וחיבקה אותי ״אמילי אני כל כך שמחה לראות אותך״ אמרה בקול מרוגש וצווחני. ״גם אני״ השבתי לה באותה התלהבות צווחנית. היא אחזה בידי ומשכה אותי ישר לכיוון חדרה כאילו מעולם לא ידעתי את הדרך אליו. התיישבנו שנינו על מיטתה של אשלי, אשלי בוהה בי בעינייה התכולות והעצומות כאילו היא מחכה שאומר משהו. ״אשלי הכל בסדר?״ אמרתי, ״אז אני מבינה שלא ראית״ היא אמרה ונשפה במעיין יאוש כאילו היא לא רצתה להיות זאת שאומרת את זה.

״אמילי, אני לא יודעת איך להגיד את זה אבל לפי הפירסומים של קייל באינסטגרם ובפייסבוק יש לו מישהי חדשה״ היא אמרה קולה היה בעל טון אפל וקודר. החדשות היו כמעיין סתירת לחי, עבר רק חודש יש כאלה שיראו חודש כתקופה ארוכה אבל אני וקייל היינו ביחד שנתיים וחצי, ולקח לו חודש, לקח לו חודש להתגבר עלי ולהמשיך הלאה. ואני, אני בכלל לא רואה אותי ממשיכה הלאה בזמן הקרוב. ״אולי חודש זה כל מה שהוא היה צריך״ אמרתי והרגשתי את הדמעה החמה סוללת את דרכה על הלחי שלי.