האהבה שבקיר 7

אין לי פשוט כוח לספר לכם מה קרה כי אני עצובה מידי כי ברגע שהגעתי נישמע ההודע הזאת:
"דון,את לא מאמינה !איזושהיא משפחה הסכימה לאמץ אותנו !!!"
"כן, יוהו :("
לא שמחתי כלל וכלל כי זאת הייתה בשורה עצובה מאוד.
לעזוב .. את הבית שכל כך אהבתי,
תשאיר בי רק זיכרונות,
טוב….
זה כ"כ עצוב!
אבל מה לעשות??? ליפעמים צריך להיפתר מיזיכרונות ישנים וליסחוף איתנו זיכרונות חדשים,
ארזנו מיזודות ויצאנו לדרך אחי אמר לי שאנחנו נגור עכשיו ברכוב הנביאים 9
נ.ב. זה נימצא 5 דק' הליכה מיכאן הלכנו בדרך ולא שוחחנו שום מילה.
ניכנסנו לביתינו החדש הייתה שם אישה שהייתה אמורה ליהיות אימא שלנו ששמה לבנדר…
שם מוזר… נו טוב! מיתרגלים><
היהי לה גם בן מאומץ ששמו היה ליאו הוא נראה פ'סדר אבל פיתאום היתחלחלה בי כמו מין צמרמורת קטנה ,
הוא נתן לי יד ושאל :
"רוצה לשחק?"
פיתאום הופיע לי חיזיון שאני מנשקת אותו אז עזבתי את ידו ונירתעתי לאחור
"משהוא קרה??" הוא שאל
'לא..ממש כלום חוץ מיזה שראיתי חיזיון ממש , כלום לא קר,'
זה מה שרציתי להגיד לו באותו הרגע אך לא העזתי והוא אמר לי :
"סילחי לי רגע"

*נקודת מבט ליאו*
הילדה דון הייתה יפיפיה ! טוב.. אני צריך להיתקשר לפאתון שלו ידאג לי יותר מידי אז אמרתי לה:

"סילחי לי "
והלכתי לשירותים
*בשירותים*
*השיחה היתנעלה כך:*
"היי" אני
"היי"
"אני עדיין לא מצאתי את הנביאה><סורי" אני
"זה בסדר רק תישתדל לימצוא אותה הכי מהר שאפשר טוב???"
"טוב" אני
"ביי"
"ביי" אני