האהבה שבקיר פרק 20 ואחרון לעונה!

עמדנו מצוידים, אם קסדות על ראשינו ואים שיריונים כאלו(נו מכירים..כאלה מימי הביינים)
ות'אמת אפחד לא היה מנחש שבת עומדת מאחורי הקסדה
עמדנו באמצע שומקום…במידבר, אם חול וישר ראיתי מרחוק את האויב ואמרתי:
"האויב מגיע!" אמרתי (יותר נכון צרחתי)
"ליתקוף!" אמ רון ורצנו וגם האויב רץ
*הגדרה*
אויב, אנשים , ואנשי זאב בצורתם האנושית רצו להתקפה
נילחמנו ונילחמנו וכל הזמן תיקשרתי אים רון וליאו כדי ליקבועה מקום לאן ללכת אחרי המילחמה נילחמתי במישהוא הוא היה ניראה לי מוכר אך לא יכולה ליראות את פניו ביגלל השריון פיתאום! רציתי לדבר אם רון אבל הוא לא ענה לי ! היסתכלתי הצידה וראיתי את רון שרוע על הריצפה כשבן – אדם תוקע לו חרב בלב ושורף אותו, לא ידעתי מה לעשות, וגם אותו הדבר קרא לליאו, דעתי הוסחה כי פיתאום מי שנילחמתי נגדו הוריד לי את המסכה ואמר :
"דון,זאת את ?!" הוא אמר לי
"מכירים?" שאלתי אותו בחזרה
"זה אני! שון!" הוא אמר לי והוריד את הקסדה
מה שגרם לי לירצות להיסתער עליו ולהרוג אותו כי החברים שלוו הרגו את רון וליאו!\
"בואי אני אקח אותך למקום מיסתור" אמר לי וסחב אותי למקום אחד במערה
נ.ב.
ניפצעתי ברגל במהלך הקרב
"תן לי ללכת!" אמרתי והוא עזב אותי ונפלתי
"למה אתה מציל אותי? פשוט תהרוג אותי כמו שהרגת את שאר החברים שלי!" אמרתי לו וכניראה שזה לא הזיז לו והוא המשיך בעיסוקיו ליקשור לי את הרגל הפצועה בגבס שהיה בתוך המערה כניראה שהוא שאמר את זה כאן למיקרא שמישהוא מחבריו יפצע,
אים אתם רוצים תיאור של המערה אז אני אגיד לכם:
מערה קטנה אם 2 מדפים שעל המדפים מונחים תרופות וזהוא..חוץ מיספסל אחד שומם לא היה שם יותר כלום,
*נקודת מבטו של שון*
אני שמח שהצלתי אותה כי אחרת היא הייתה מתה….
"למה אתה כל כך שמח בזה?, היא שאלה
"מ..מה?" שאלתי בלי הבנה
"תבין,אני יודעת ליקרוא מחשבות אבל רק את זה, ועל תחשוב שאני ערפדית או משהוא כזה," היא ענתה לי
"א…הבנתי:)" אמרתי לה מעניין אים היא בסדר..
"אני בסדר..אתה לא צריך לידאוג לי" אמרה בפיתאומיות,
"שון בוא! ניצחנו הם הפסידו בו לחגוג את הניצחון איתנו" אמרו חברים שלי
"טוב..תחכי לי כן אני עוד מאט אחזור" אמרתי לה ויצאתי
נ.ב.
נא ליקרוא את רציתי להוסיף