האהבה שבכותלי הוגוורטס פרק 2

פרק 2 :
"איפה היית?" אמרה לי ג'סיקה שמצאתי אותה בחנות … "שיט." אמרתי "מה קרה?" היא שאלה בלחץ
"אני לא מאמינה שט שיט שיט."
"מה? מה? מה?" היא שאלה.
"שכחתי לקנות ספרים!" עניתי לה.
היא צחקה "ואני חשבתי שאת לא יכולה לעשות משהו יותר מטומטם מלשכוח את התיק בכיתה!"
"אויש סתמי!" עניתי ורצתי לחנות לקנות ספרים. כשסיימתי לקנות את הספרים אני וג'סיקה הלכנו לקנות שרביט. לג'סיקה הלך על השרביט הראשון שאוליבנדר נתן לה. נראה לי שאוליבנדר בן מאה פלוס הוא נראה ממש זקן! השרביט שלה היה באורך עשרים ושמונה סנטימטרים עץ אשוח וליבה משיער של חד קרן לי לקח איזה שבע ניסיונות, ובניסיון השמיני קיבלתי את השרביט שלי באורך עשרים ושלושה סנטימטרים עץ תות וליבה מנוצת עוף חול. למחרת ביום הראשון ללימודים כבר בשש בבוקר אני וג'סיקה היינו מוכנות וסימסנו אחת לשנייה במשך שעה שלמה, בשעה שבע ג'סיקה באה אלי ואכלנו ארוחת בוקר, ואז עלינו לחדר שלי לדבר אחרי כמה זמן של דיבורים ג'סיקה שאלה אותי למה התעכבתי בחנות ספרים אז ספרתי על ג'יימס החתיך העולמי. שהתנגשתי בו וכל הבלה, בלה, בלה האחר. בשעה עשר וחצי היינו ברציף, היינו ממשפחות של קוסמים אז ידענו להיכנס לרציף תשע ושלושה רבעים נפרדנו מההורים שלנו ועלינו לרכבת. ברכבת היינו צריכים לרשום את השם שלנו במגילה של רשימת שמות. הנהג אמר לנו שמהדף הזה מקריאים את השמות למיון. אחרי שכתבנו את השמות שלנו התחלנו לחפש את הקרון של ג'יימס. ג'יימס הוא זה שמצא אותנו, "ג'ייד!" הוא קרא לי, אני סובבתי את הראש אליו חייכתי והוא החזיר לי חיוך מושלם. הלכנו לקרון שלו, והיו שם ילדה ג'ינג'ית שנראית לחוצה, לידה ילד חתיך דומה לג'יימס עם שיער שתני בניגוד לשיער השחור של ג'יימס, נער בן שמונה עשרה גבוה עם שיער חום שחור, ועוד שני ילדים בגיל של ג'יימס. כשנכנסנו לקרון הילד בין השמונה עשרה שרק ואמר "ג'יימס איזה יפה תפסת לעצמך." ג'סיקה מיהרה לשבת אבל אני נשארתי ליד ג'יימס במבוכה. "בלונדי, תגידי מה יפה כמוך מוצאת ביצור כמו ג'יימס?" הסתכלתי על השיער הבלונדיני שלי ועל העור בצבע גוף רגיל שלי, וחשבתי לעצמי –לא יכול להיות שהוא מתכוון אליי! הרי אני לא כזאת יפה! אם הוא לא היה אומר בלונדי, הייתי בטוחה שהוא מתכוון לג'סיקה. עם העור השזוף שלה והשיער החום הכהה שלה שגולש בגלים על הגב שלה. ולא אליי, אני עם השיער הבלונדיני שתני שלי והעור הרגיל מידי שלי. – לא יכולתי להאמין שהוא מתכוון אליי, אז פשוט סתמתי. "ג'ייד, דיי כבר להיות צנועה את דוגמנית אמיתית." אומרת לי ג'סיקה שקלטה למה השתיקה שלי.
"מה יש לא למצוא בו?!" עניתי לנער. וראיתי חיוך גדול מתנוסס על פניו של ג'יימס כאות ניצחון. ג'יימס הכיר לי כל אחד מהחברים שלו. לנערה הג'ינג'ית הלחוצה שהייתה בת דודה שלו קראו רוז, והחתיך שדומה לו היה אח שלו, קוראים לו אלבוס. לנער השחצן בן השמונה עשרה קוראים טדי, ולשני הילדים בן ובת זהים כמעט לגמרי קוראים, קודי ואריאנה. בדקה לאחת עשרה שהוגוורטס אקספרס עמדה לצאת מהתחנה הגיעה ילדה בת אחת עשרה, עם שני הוריה שבלי שהם היו לידיה הייתי חושבת שהם צעירים מספיק כדי ללמוד בהוגוורטס. הילדה הייתה יפהפה, שיערה השתני הארוך (מאוד) גלש על גבה בגלים מושלמים. ועיניי הדבש שלה זהרו לאור קרני השמש וחיוכה היה כל כך יפה שגרם לכל מי שמסביב לחייך איתה. על השנייה האחרונה היא הספיקה להגיע לרכבת, נפרדה מההורים שלה, ועלתה לרכבת מחייכת. בשעה אחת עשרה בדיוק הרכבת יצאה מהתחנה ואני חשבתי לעצמי – מה קורה אם מישהו מפספס את הרכבת? – הדלת של התא נפתחה והילדה שעלתה מקודם לרכבת הייתה בפתח "כל הקרונות תפוסים ואין לי מקום, אני יכולה אולי לשבת איתכם?"
"בכיף." אמר טדי מיד, והילדה חייכה והתיישבה לידי.
"היי אני ג'ייד," אמרתי.
"אני אליינה." ענתה לי בחיוך רחב.
כל הילדים הציגו את עצמם בפניה אחריי ואז שמעתי את אלבוס אומר, "אני מפחד רצח שימיינו אותי לסלית'רין."
"מה כל כך נורא בסלית'רין?" שאלה אליינה בפנים תמימות.
"כי כל אלה שמידרדרים לפשע נמצאים בבית הזה, אמרה רוז.
"באמת?" התפלאה אליינה.
"כן," אמר ג'יימס. "הקוסם הכי רשע ומפחיד וזדוני…. " אחרי הרבה תיאורים של ג'יימס על כמה שהקוסם הזה נורא המשיך. "….למד בסלית'רין.
"ואו," אמרה אליינה. "עכשיו אני מבינה מה נורא כל כך בסלית'רין."
הנסיעה עברה ממש מהר כולנו דיברנו וצחקנו, וג'יימס כל הזמן אמר לי שאני יפה – הוא כזה חמוד – חשבתי לעצמי. תוך מלא זמן, שהרגיש כמו עשר דקות. הגענו להוגוורטס הטירה הייתה יפה כל כך ומוארת. כשירדנו האיש הכי גדול שראיתי בחיים שלי צעק, "תלמידי שנה ראשונה לפה!" "ביי," אמרו לנו ג'יימס טדי קודי ואריאנה, אני אליינה רוז ג'סיקה ואלבוס הלכנו לאיש הגבוה הזה שאלבוס אמר לנו שקוראים לו האגריד. האגריד הוביל אותנו לסירות קטנות ואמר שתלמידי השנה הראשונה מגיעים בסירות ולא בכרכרות כמו התלמידים הוותיקים, עלינו על הסירות ושטנו לחוצים אל עבר הטירה המוארת.