האהבה סמויה- פרק 2

״תראי בי את השפה שלך רגע״ רדף אחרי דן. הוא לא יעזוב אותי בזמן הקרוב זה בטוח..
״תעזוב אותי ולך לחברים שלך״ הרגשתי את הדמעות צורבות את גרוני. הוא נעמד מולי ונאנח ״אלה אני מצטער״ השפלתי את ראשי לדשא התיישב שעליו עמדנו. הסתכלתי על עיני השוקולד שלו ושוב פעם השפלתי את ראשי. המשכתי ללכת כשאני מתאפקת שלא לבכות. אני לא בוכה מהכאב שבשפה אני בוכה מהכאב שהיה בלב שלי. למה אף אחד לא אוהב אותי? למה אני צריכה לסבול את זה? למה????
נכנסתי לביתי הגדול ועליתי לחדר שלי בטריקת דלת. ״שלום גם לך״ צעק לי אחי אריאל מחדרו. לא עניתי לו, נשכבתי על מיטתי הרחבה והגדולה והתפרצתי בבכי גדול. רציתי למות באותה השנייה. אריאל נכנס לחדרי וסגר את הדלת העדינות יתר. אני לא סובלת שהוא עושה את זה! הוא יותר מדי אדיש! ״מה קרה אלוש?״ שאל וליטף לי את הראש בעדינות ״תלך מפה!״ אמרתי בקול צרוד מבכי. אריאל הוא בן 20 והוא בצבא. הרבה אומרים שאני דומה לו אבל זה ממש לא נכון. אריאל לא זז ממקומו ״אמרתי ללכת מה אתה לא מבין?״ שאלתי בקול רם אך צרוד עדיין. ״איפה היית?״ הוא לא התיחס אלי והמשיך ללטף אותי. ״אצל שחר״ עניתי לו והתיישבתי על המיטה. אריאל הבחין השפה שמשכה לדמם ועשה פרצוף מודאג מאוד. ״מה קרה לך השפה?״ שאל אותי והרים את סנטרי כדי לראות את הפתח שכאב לי שם כאבי יסורים.״כלום לך!״ עניתי בקרירות ״מי עשה לך את זה?״ שאל שוב, השפלתי את ראשי וניסיתי לא להוציא את הדמעות שלי אך הן התעקשו לצאת ״את חייבת לספר לי!״ אמר.