האגדה על האגו.

מיסטר "בלו אייז", הם קוראים לו בשכונה, ומספרים שיש לו לב כמו מקרח.
ומאישה לאישה הוא עובר, הם אומרים , אצל חלקם הוא קבוע כאורח.

מיסיס "רד היר", הם קוראים לה בשכונה, ומספרים, שהלב שלה- הוא חם כמו הלבה.
ויש לה קול חזק, וביטחון עצמי, הם אומרים. ואולי יש לה גם חוסר באבא.

אז מסטר "בלו אייז" פגש את מסיס "רד היר" באיזה בר, וכרגיל היא לא נפלה לרגליו.
וחוסר תשומת הלב הכעיסה אותו, הם מספרים. הוא לא קיבל את זה כמובן מאליו.
אז הוא ניסה את מזלו, פעם ועוד פעם. היא דחתה אותו כבדרך אגב.
וכשהוא ניסה לנשק אותה, היא התרחקה- הם מספרים- ומהר הפנתה לו ת'גב.

אז כמו כל גבר טיפוסי,הוא קם והלך, כי התעצבן שהוא צריך להתאמץ.
והיא חייכה חיוך ניצחון, ופנתה לגבר הבא. וכל זה, בלי בכלל למצמץ.
והוא חזר הביתה, קצת שיכור- קצת בודד, וסירובה על ליבו עוד רובץ.
וגם היא כבר במיטה, מאושרת עד אינסוף, עוד לילה עם ניצחון כה מוחץ.

ובכל סיפור, כאן מגיע הטוויסט, אבל כנראה שלא כך עכשיו,
מסטר "בלו אייז" עוד נשאר עם לב של קרח ומסיס "רד היר" עוד במחשבותיו.
והיא עוד חולמת על הגבר שיבוא וישבור את חומותיה במילותיו,
וזה הסיפור,ילדים, על הלב- שנתן לאגו להיות מעליו.