דרכינו הצטלבו – פרק 2:

פרק 2:
היו לו עיניים ירוקות כמו דשא ממש ושיערו שחור קוצים, הוא לבש ג'ינס שלוש תרבע שחור חולצה כחולה ונעלי אולסטאר שחורות, הוא היה נראה טוב "היי" אני וקרן אמרנו לו, הוא הסתכל עליי לרגע ואז "היי תכירו אלה החברים שלי שחר ואלון ואני נמרוד" הוא אמר והם אמרו ביחד "היי" וקלטתי את שחר וקרן מחליפים מבטים, דיברנו קצת והם נראו דווקא חמודים והתחילו להגיע עוד תלמידים. פתאום היה צלצול ואלמוג עדיין לא הגיעה "איפה היא?" קרן שאלה אותי, פתאום המורה נכנסה ובכל הכיתה נהייתה דממה מוחלטת. "שלום לכם ברוכים הבאים לכיתה י'3" היא אמרה ונשמעו קריאות ומחיאות כפיים "אני נעמה ואני היה המחנכת שלכם לשנה הזאת" היא הוסיפה ונראתה חמודה דווקא אפילו הכיתה שלנו נראתה נורמלית לבינתיים " טוב אני יקריא שמות…אלמוג אורן" היא אמרה ופתאום מהדלת נכנסה אלמוג מתנשפת והבהילה את כולנו "אני…אני כל כך מצטערת פשוט.." היא אמרה חסרת אוויר "זה בסדר שבי" נעמה אמרה לה וסימנתי לה איפה לשבת כולם הסתכלו עליה ולא הבינו איך היא יכולה לאחר ליום הראשון של התיכון אבל כזאת היא אלמוג גם לחתונה שלה היא תאחר "אלמוג אורן" נעמה חזרה להקריא שמות "כאן" אלמוג אמרה וכולם התחילו לצחקק גם אני וקרן… "פרינססה מה נראה לך לאחר ביום הראשון?" קרן שאלה אותה והיא הוציאה לה לשון.
הגעתי הביתה עליתי לחדר ונשכבתי על המיטה חושבת שדווקא היום הזה לא היה רע בכלל היה כיף שיחקנו את המשחקי היכרות האלה שתמיד עושים בתחילת שנה והיה מצחיק. התקלחתי וכשיצאתי הייתי במחשב, "בו!!" קפצתי מהכיסא בבהלה זה היה תום, "אימא'לה יא מטומטם!" צעקתי עליו בזמן שהוא נקרע מצחוק הוא נשכב על המיטה שלי צוחק את חייו וגורם לי גם לצחוק "אם…אם היית רואה את הפרצוף…שלך" הוא אמר מתקשה לדבר מרוב צחוק "תפסיק לעשות לי את זה אני עוד יחטוף התקף לב בגללך" אמרתי לו יושבת לידו "חס וחלילה מה אני יעשה בלעדייך" הוא שאל אותי והבאתי לו חיבוק "חולה עלייך אבל אם הייתה יכולה הייתי מחליפה אותך ממזמן" אמרתי "כן אני בטוח" הוא אמר בציניות.