A-188
די קצר ,
מקווה שאהבתם , אם יש משהו לא מובן תגידו לי ואני אסביר :)

דרך עיניים אדומות הכול ורוד – פרק 5

A-188 24/10/2013 1163 צפיות 9 תגובות
די קצר ,
מקווה שאהבתם , אם יש משהו לא מובן תגידו לי ואני אסביר :)

-נקודת מבט נוי פרץ-

אני מועדת בדרך לחדרי כמו זומבי, לא חיה, לא מתה, איפשהו שמה באמצע.
אני לא מפסיקה להזיע, כאילו אני הולכת עכשיו במדבר עם 60 מעלות חום מהשמש הדמיונית היוקדת מעלי.
אני עוברת ליד החדר של מאור, צרחות חזקות נשמעות משמה, כאילו מענים אותו עם שוט.
להיגמל מסמים זה כמו עינויים, הקשים והגרועים ביותר.
אני עוצרת שניה אחת לפני שאני מועדת על הרצפה הקרה, ידיי מנסות לאחוז בקיר הלבן והארוך שלידי, אבל אין שום דבר שאני מצליחה לאחוז בו, שום בליטה אפילו הקטנה ביותר.
אני נופלת על ברכי, מרגישה את חום השמש היוקדת מעלי שורפת אותי לאט לאט, והזיעה מצטברת על מצחי יותר ויותר.
הצרחות של מאור מפחידות אותי, אבל אני לא יכולה למצוא את הכוחות בגופי הכחוש כדי לקום ולהמשיך הלאה במסדרון הארוך, בעייני ארוך ואינסופי.
אני נזכרת באותם הרגעים, באותם הזיכרונות המהדהדים בתוך ראשי, הד של זיכרונות שלעולם לא ימותו, לא משנה עד כמה אנסה להרוג אותם.
רגע האונס עובר במוחי כמו סרט שחור לבן, סרט אימה בשחור לבן, רץ שוב ושוב כנגד עייני רוחי, ואני רק נופלת על הרצפה חסרת אונים לזיכרונות המרים והקשים מנשוא, מפחדת מהצרחות הנשמעות מהחדר הקרוב, מזכירים לי את הצרחות שלי מאותו היום.
מאור בשיא הגמילה, והצרחות רק מעידות על כך מכול שנייה שעוברת והזעקות לעזרה, הצרחות מתחזקות.
בקרוב גם אני יגיע לשלב שבו מאור נמצא, אפול חסרת אונים יותר ממה שאני עכשיו לצעקות, לזיכרונות, ולאונס הדפוק שהרס את חיי ולא יוצא לרגע אחד ממוחי המתוסבך.
הידיים הגבריות והזרות, המגע הקר והדוחה, העיניים הכחולות שלא משנה עד כמה אנסה לשכוח, תמיד יהיו חקוקות עמוק כול כך בזיכרוני.
אני מנסה לקום מהמרצפות הקרות, השמש הדמיונית ממשיכה ליקוד מעל ראשי, קרניה שורפות אותי ועוטפות אותי.
חם לי כול כך, חם לי בצורה שאי אפשר לתאר במילים פשוטות.
אני שוב מנסה למצוא נקודת אחיזה חדשה בקיר כדי לנסות לעמוד, אבל הקיר הלבן חלק כמו דף נייר חדש ממדפסת.
כושלת שוב על הרצפה בלי היכולת לקום, כול גופי מזיע מהחום הדמיוני והלוהט השורף כול סנטימטר וסנטימטר שבגופי.
לבסוף אני נכנעת ומוותרת, נותנת לעצמי להישאר על רצפת האריחים הקרה הנותנת מעט נחמה מהשמש הדמיונית היוקדת, מוחי חוזר לשקוע בסרט השחור לבן התנגן בעיני רוחי, סרט האונס שלא יוצא מראשי. וכמוזיקת רקע צעקותיו של מאור מככבים.


תגובות (9)

מצמרר.
הכתיבה שלך שפוט מדהימה.

24/10/2013 10:46

תמשיכייייי

24/10/2013 10:48

מסכימה לגמרי עם the fox מצמרר
ומדהים

24/10/2013 11:06

ואיי פרק מהמם!!
תמשיכי מהר!!!!3>

24/10/2013 11:09

מושלםםםםםםם אביההה המשך מיד!!!

24/10/2013 11:13

לומר לך את האמת .. עדיף שתתמקדי לפחות בשני נקודות מבט. זה מאוד מבלבל .
תמשיכייי !!

24/10/2013 12:47

תמשיכיייי
ואני מסכימה עם דנה, זה קשה לעקוב אחרי הדמויות ככה…

24/10/2013 14:52

תמשיכיי וכן דנה צודקת זה טיפה מבלבל בין הדמויות((:

25/10/2013 08:45

כל כך יפה פשוט מדהים!
את סוחפת אותי לתוך הסיפור אביה מדהים!!
תמשייכי שבת שלום! ♥

25/10/2013 13:32
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך