דרך עיניים אדומות הכול ורוד – פרק 17

-נקודת מבט אלכס ג׳נסן-

והחושך הוא עוטף, סוגר, לוחץ מכול כיוון אפשרי, והעלטה שואבת אותי לחור עצום ואינסופי.
אי אפשר להסביר את ההרגשה לא לראות כלום, אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת שכשפותחים את העיניים לא רואים דבר.
והיחס השונה בעקבות כך, כאילו אני נכה, כאילו אני לא יכולה להסתדר בכוחות עצמי, כאילו אני לא בן-אדם.
אבל חי הזה, היחס השונה שהוא נתן לי, מהרגע הראשון שהגעתי לפה הוא התייחס אלי אחרת, התייחס אלי רגיל, לא כמו כול השאר, כאילו אני ילדה מסכנה שלא יכולה לעשות שום דבר בלי שיעזרו לה, והכול נובע מרחמים.
״היי אליס״ הדלת נפתחה, הוא קורא לי, אבל לא בשמי הנכון, ״אלכס״ סיננתי בעצבים, מתקנת אותו על הטעויות שהוא לא מפסיק לעשות.
״קדימה ילדה, אני לא מתכוון לקבל ריתוק בגללך ולצערי המנהלת מכריחה אותי להשגיח עלייך״ סינן בעצבים את מרבית המשפט, ״כאילו את ילדה קטנה״ סינן יותר לעצמו מאשר אלי.
רטנתי בשקט ביני לבין עצמי, קמה לאט מן המיטה מגששת באפלה בדרכי אל הדלת.
החושך סובב אותי, זה מרגיש כאילו חי במרחק של אלפי שנות אור ממני, אבל בעצם הוא במרחק של מטר בודד , פסיעותיו מהדהדות במסדרון הארוך מתרחקות ממני לאט לאט עד שהנוכחות שלו כבר לא מורגשת במסדרון האינסופי.
החושך כמו מכשול בשבילי, כמו אבן המונעת ממני למשיך את חיי כמו שצריך.
לפעמיים, אני שונאת את עצמי כול כך, שונאת את הרגע בו חליתי, וכתוצאה מכך אני עיוורת.
״את איטית״ קולו הגברי נשמע חזק באוזניי, קרוב אלי כול כך, יכול להיות וחושיי הטעו אותי כשחשבתי שעזב את המסדרון מלפני דקות אחדות.
הרגשתי יד חמה ושרירית עוטפת את המותן שלי, גורמת לי להירתע , היד שלו גורמת למשהו מוזר להתפשט בתוכי.
המגע החם גורם למשהו מוזר בלב שלי, המגע מחפה על החושך העוטף אותי.
״תזהרי״ הוא צועק חזק באוזניי, אבל כבר מאוחר מידי, אני מרגישה את הנוזל מתחת לרגליי גורם לי להחליק, ליפול במורד מדרגות אל עבר יעד לא ברור.
והוא נופל ביחד איתי, הקללות שלו נשמעות היטב באוזניי כשאנחנו נוחתים כול אחד במקום אחר במורד המדרגות.
והמים שמקורם לא ידוע הרטיבו אותי מכף רגל ועד ראש, בוודאי גם את חי שמקלל בשטף לצידי.