דרך עיניה – פרק 4 (הייזל)

בתשע בערב הייתי בחדר שלי עם הנרי ששכב על המיטה שלי והסתכל עליי מחליפה בגדים.
"מה לובשים בכלל למסיבות?" נהמתי בעצבנות בשעה שנדחסתי אל תוך שמלה שחורה צמודה שהגיעה עד ברכיי ובקושי נתנה לי לנשום מרוב שהיתה הדוקה על גופי.
"זה די עצוב שאת שואלת את השאלה הזאת בכלל…" הנרי מלמל כשיצאתי מתוך ארון הבגדים שלי כדי להראות לו את השמלה.
"מצטערת שאני לא יודעת איך להתמסטל ולהשתכר במסיבות של תלמידי תיכון," הפטרתי לעברו והסתכלתי במראה כדי לבחון את עצמי.
"את נראית כאילו את הולכת להלוויה…" הוא אמר.
הסתובבתי כדי להביט בו. "ככה הולכים להלוויות?!"
"את צריכה משהו צעקני, קצר וחושפני," הנרי אמר לי. "משהו זנותי…"
"השמלה הצמודה הזאת היא התלבושת הכי זנותית שיש לי בארון," אמרתי לו.
"את צריכה מלתחה חדשה…"
"תלוי מי מסתכל על זה…"
"אם את רוצה להשתלב בעולם של ויולט לואיס, אז את צריכה מלתחה חדשה…"
הסתכלתי בהשתקפות שלי במראה ותהיתי אם אני באמת רוצה להשתלב בעולם שלהם, אם אני באמת רוצה לעבור את זה. מה אני עומדת להשיג בזה? האם אוליביה תהיה פחות מתה? האם הכאב שאני מרגישה והאשמה שמסתננת אל ליבי שלא ניסיתי יותר כדי לעזור לה אי פעם תיעלם?

הגעתי למסיבה בעשר ורבע בלילה, לבושה במכנסי ג'ינס צמודים וחולצה בהירה ללא שרוולים עם סריג מעליו. כשנכנסתי אל תוך ביתו של ג'קסון טרנר, ידעתי מיד שאני לא עומדת להשתלב בבגדיי עם נבחרת המעודדות.
הנרי צדק.
כול הבנות מנבחרת המעודדות לבשו שמלות מיני בצבעים בוהקים או חצאיות כול כך קצרות שתהיתי איך הן מצליחות להתכופף מבלי לחשוש שהתחת שלהן יהיה בחוץ כשהן יעשו זאת- ואז הבנתי שרוב הסיכויים שלא אכפת להן אם התחת שלהן בחוץ- וכולן נעלו נעלי עקב גבוהות יוקרתיות ומפוארות בשעה שאני לבשתי סניקרס.
חרא.
"את נראית…בנוח," ג'ודי אמרה לי כשניגשתי אליה והיא בחנה אותי. היא לא אמרה זאת בזלזול אבל עדיין התכווצתי במבוכה לנוכח הרגשת השוני המובהקת שהרגשתי ליד כולן. ג'ודי לבשה בעצמה חולצת בטן לבנה עם חצאית מיני ירוקה ונעלי עקב תואמות. עיניה היו מאופרות בכבדות ושפתיה היו אדומות.
"ויולט כבר אמרה מה טקס החניכה הזאת?" שאלתי אותה.
"עדיין לא," ג'ודי ענתה. "אנחנו מחכות לה."
"את עומדת להחליף בגדים?" הבחורה הרזונת והקטנה הביטה בי. שמה היה טינה. נראה היה שהיא וג'ודי התיידדו.
"אה…"
"אז תקשיבו כולכן," ויולט הופיעה לפתע עם שארלוט וקלייר מאחוריה וחסכה ממני את הטרחה לענות. "בואו אחריי…" היא אמרה לכולנו, הפנתה לנו את גבה והתחילה ללכת במעלה המדרגות.
הבית היה ענקי ומפואר; ג'קסון טרנר היה בנו של כוכב הרוק המפורסם אליוט טרנר. הוא היה אחד האנשים הכי עשירים בעיירה והוא כמעט ולא היה נוכח בביתו מכיוון שתמיד היה בסיבובי הופעות. לכן הבית הענקי המפואר הזה היה נשאר ריק כמעט כול חודשי השנה וג'קסון היה עורך מסיבות בדרך קבע.
ויולט הובילה את כולנו לחדר ענקי שנראה כמו משרד וסגרה את הדלת. החדר היה עמוס בספרים בספרייה הענקית שהיתה מקיר לקיר ותהיתי מי בדיוק קורא את הספרים הללו, בטח שלא אליוט טרנר, כוכב הרוק. ויולט ניגשה אל השולחן העתיק שעמד מול הקיר עם כיסא מרופד ונוח למראה ונשענה על השולחן. ג'ודי נראתה נרגשת.
"אני אגש ישר לעניין," היא אמרה בענייניות. "כולכן צריכות לעבור את טקס החניכה של הלילה. כול הבנות בנבחרת כבר עשו טקס חניכה כזה או אחר וכולן עברו אותם. מי שאין לה אומץ לעשות את זה, מוזמנת להסתלק מפה…"
היא הביטה סביב וכולן החזירו לה מבטים דוממים. אף אחת לא זזה.
"המשימה של היום היא פשוטה," היא אמרה בחיוך קטן. "אתן צריכות להשיג תחתונים של בחור כולשהוא מהמסיבה. אנחנו נצמיד לכול אחת מכן שם של בחור מהמסיבה ואתן צריכות להשיג את התחתונים שלו ולהביא אותו אליי, לשארלוט ולקלייר. לא אכפת לי איך אתן משיגות את התחתונים, אם תתחננו, תזדיינו או סתם תבקשו והם יהיו נחמדים מספיק לתת לכן," היא חייכה חיוך זדוני מעט כאילו המשפט האחרון מצחיק במיוחד. "אבל אתן צריכות להשיג את התחתונים."
הרגשתי את הלב שלי מתחיל לפעול במהירות בחרדה מסוימת. ג'ודי וטינה העבירו ביניהן מבטים חרדים דומים וכול שאר הבנות זעו באי נוחות מובהקת.
"אני מזהירה אתכן שזה לא יהיה קל," היא אמרה לכולנו. "הבחורים האלה לא פשוטים, אבל אני מצפה מכן לעבור את המשימה הזאת. תעברו את המשימה ואתן בנבחרת," היא הביטה בנו. "ותאמינו לי כשאני אומרת את זה, שווה לכן להיות בנבחרת הזאת…"
כול הבנות התחילו להתלחשש בהתרגשות בשעה שאני עמדתי קפואה במקומי. ניסיתי להיזכר למה אני פה, למה אני מנסה להתקבל לכת הזאת? כי כרגע לפחות זה נראה לי יותר כמו כת מאשר נבחרת מעודדות.
"תפסיקו לדבר," ויולט השתיקה את כולן בהרמת יד. "לכול אחת מכן תוצמד בחור ועכשיו אני עומדת להגיד לכול אחת מי זה." היא אמרה.
היא התחילה להגיד לכול אחת משמונת הבנות שכללו גם אותי מי הבחור שאת התחתונים שלו היא צריכה להשיג. הלב שלי פעם במהירות והרגשתי את הפנים שלי סמוקות.
"ג'ודי, את צריכה להשיג את התחתונים של בנג'מין קולינס," היא חייכה אליה. ג'ודי בלעה את רוקה בקול רם.
בנג'מין קולינס היה החבר הכי טוב של אוליבר ריד, האקס של אוליביה.
"ואת," ויולט הגיעה אליי אחרונה; היא בחנה אותי מכף רגל עד ראש, את הבגדים שלבשתי, את הנעליים, השיער והאיפור. נראה היה שהיא משועשעת במיוחד; היא העבירה מבטים עם שארלוט ואז החזירה את מבטה אליי.
"את צריכה להשיג את התחתונים של ג'אקס," היא אמרה לי בחיוך. "ג'קסון טרנר".

עמדתי בפינת החדר והרגשתי את הלב שלי פועם בתוך הראש שלי; הרגשתי את הדם הזורם בכלי הדם שלי, את העורקים שלי פועמים בחרדה גוברת ואת החזה שלי עולה ויורד בנשימות כבדות.
איך אני עומדת להשיג את התחתונים של ג'קסון טרנר כשבחיים שלי אפילו לא יצאתי לדייט? איך אני עומדת להתחיל שיחה עם בחור שלא פגשתי בחיים שלי כשהוא עוד חלק מחבורת המקובלים בשכבה שלי? איך אני עומדת לפתות בחור מהתחתונים שלו כשהוא נחשב לאחד הבחורים החתיכים בשכבה ואני אחת המנודות והפריקיות?
חרא.
הבחנתי בג'ודי שפתחה בשיחה עם בנג'מין קולינס לפני עשרים דקות וראיתי אותה מצחקקת ונוגעת בו בפלרטטנות. בנג'מין נראה מעוניין ועיניו המשיכו לבחון את גופה.
ג'ודי לא היתה יפה במיוחד; היה לה גוף רזה וחטוב אבל האף שלה היה קצת יותר מדי גדול לפנים שלה ועיניה היו מאוד קרובות אחת לשנייה. אבל בסופו של דבר מה שהכריע את הכף אצל בחורים, ובמיוחד אצל נערים מתבגרים, זה אופן הלבוש, הגוף והגישה של הבחורה; אם היא נראית זורמת, קלילה ומעט זנותית, מה רע?
הסתכלתי סביב וראיתי את כול הבנות החדשות בנבחרת בפעולה. כולן לקחו ברצינות את המשימה וכבר החלו לעבוד עליה בשעה שאני עמדתי בפינת החדר וכרסמתי את ציפורניי בלחץ.
לפתע ראיתי את ג'אקס נכנס אל סלון החדר עם בקבוק בירה בידו; הוא לא נראה שיכור. הוא ניגש לחבורת בנים אקראית והתחיל לדבר איתם.
מה אני עושה? אני אמורה לגשת אליו וסתם לפתוח בשיחה? אני אפילו לא מכירה אותו!
העובדה שהמשכתי לעמוד מבלי לעשות כלום לא תרם לי בשום דבר. שקלתי ברצינות ללכת הביתה; לפרוש בשיא מהניסיון שלי להתקבל לעולם המקובלים ופשוט לחזור לחיים הנורמאליים שלי.
אבל אז נזכרתי באוליביה.
אוליביה שהיתה חלק מהעולם הזה והחליטה להתאבד. לא הייתי בטוחה ששני הדברים קשורים אבל הייתי צריכה לדעת; הייתי חייבת לדעת מה קרה לה. בשנים האחרונות שאני לא הייתי חלק מהחיים שלה, היא היתה חלק מהחיים האלה, ואם רציתי לברר מה קרה לה, הייתי צריכה להתקרב לחברות שהיו לה ולחבורה שסבבה אותה ביומיום לפני שהתאבדה.
הייתי צריכה אומץ כדי לגשת לג'אקס טרנר. הייתי צריכה לצאת מהראש שלי.
שלפתי בקבוק בירה מאחד השולחנות ושתיתי את כולו. הרגשתי חמימות מסוימת מתפשטת בגופי, חשתי את קלות הדעת שיכולה להיגרם רק על ידי אלכוהול. הרגשתי קלילה יותר והמחשבות שלי נהיו מעורפלות יותר.
אני מוכנה.
ניגשתי אליו כשהוא בדיוק עזב את חבורה הבנים שהקיפה אותו והלך למטבח. הלכתי אחריו וראיתי אותו לוקח בקבוק בירה מהמקרר.
"יש אחד גם בשבילי?" שמעתי את עצמי אומרת לו.
ג'אקס טרנר היה בחור גבוה ורחב כתפיים, היה לו שיער חום כהה ועיניו היו ירוקות ובהירות. הוא בהחלט היה בחור נאה.
הוא הסתובב אליי לשמע קולי והביט בי; עיניו הירוקות שלחו בי מבט בוחן.
"בהחלט יש…" הוא חייך חיוך מעט זחוח. הוא הסתובב חזרה לפתוח את המקרר והוציא בקבוק בירה גם בשבילי.
לא רציתי לשתות עוד בקבוק אבל הייתי צריכה לפתוח בשיחה אז לגמתי מהבקבוק אחרי שהוא הושיט לי אותו.
"אני הייזל," אמרתי לו. "הייזל בראון."
"שלום לך, הייזל בראון," הוא חייך שוב ונשען על המקרר כשהוא לוגם מהבקבוק בידו. החיוך שלו היה זחוח כאילו הוא נהנה מבדיחה פרטית כולשהיא. "פעם ראשונה שאני רואה אותך במסיבה…"
"עד עכשיו לא בדיוק הלכתי למסיבות," אמרתי לו. "אני לא בדיוק בליינית."
"אז מה מביא אותך לפה עכשיו?"
"אני מנסה להשתנות…" אמרתי לו.
הוא בחן את הגוף שלי ואז חזר להביט בעיניי. "להשתנות?"
"אני מנסה דברים חדשים," משכתי בכתפי.
"כמו להיות מעודדת?" הוא שאל.
הסתכלתי עליו מעט מופתעת. "איך אתה יודע שאני מעודדת?"
"אני חד עין…" הוא חייך שוב.
שתקתי ולגמתי מהבקבוק שוב.
"את לא מתאימה לפה…" הוא אמר לפתע.
"סליחה?" הסתכלתי עליו קצת נעלבת.
"את לא מתאימה לפה," הוא חזר על דבריו והטעים את המילים. הוא רכן לעברי וגרם לי להירתע מעט; הוא חייך כשראה אותי נרתעת. "רק מהבגדים שלך אפשר להבין שאת לא מעודדת. את לא שייכת לנבחרת המעודדות."
לרגע קצר לא ידעתי מה לענות והרגשתי עילבון וזלזול מסוים מצידו; האם הוא מנסה להגיד שאני לא יפה מספיק כדי להיות מעודדת?
"למזלי, אתה לא מחליט על כך…" אמרתי לו.
"למה את בכלל רוצה להיות מעודדת?" הוא שאל ונראה מסוקרן.
"מה זה משנה לך?"
"אני רוצה לדעת."
"למה?"
הוא חייך. "אני רק מנסה לנהל שיחה…" אמר. הוא הביט בי לרגע בהרהור מסוים ואז אמר, "בואי איתי…"
הוא התחיל ללכת לכיוון מסדרון צר שהיה צמוד למטבח וראיתי אותו פותח דלת. הוא הסתובב להביט בי,
"את באה?"
הלכתי אחריו בהיסוס מסוים. לא ידעתי מה עומד לקרות; לא הבנתי מה הוא מצפה ממני, מה גרמתי לו לחשוב שעומד לקרות.
חרא. למה אני עושה את זה?
הוא הוביל אותי במורד מדרגות מעץ; הן היו תלולות ונראו מעט מיושנות, בניגוד למראה של שאר הבית.
זה היה מרתף.
לא מרתף מיושן ומעופש עם קופסאות בכול מקום ורהיטים עתיקים; זה היה מרתף מסודר ונקי, עם מיטה גדולה ליד הקיר, שולחן מחשב, טלוויזיה, כוננית עם ספרים, ארון בגדים וגיטרה שהיתה מונחת על הספה במרכז החדר.
זה היה החדר שלו.
הוא השתרע על הספה והוריד את הגיטרה אל הרצפה. קולות המוזיקה והאנשים למעלה כמעט ולא נשמעו פה למטה.
לפתע נשמע קול טפטופי רגליים וראיתי כלב צהבהב גדול רץ לעברו של ג'אקס; הוא חפר את פניו בחיקו וזנבו קשקש בהתלהבות. ג'אקס ליטף אותו באהבה ונתן לו להתיישב לידו.
"זה הכלב שלך?" שאלתי.
"ברוקס" הוא ענה וחייך אל הכלב באהבה.
"אתה ישן פה?" שאלתי בטמטום. זאת היתה תשובה ברורה למראה המיטה הלא מסודרת.
"כן…" הוא ענה.
"למה אתה לא ישן למעלה?" שאלתי והלכתי להתיישב לידו. התנועות שלי עדיין היו מהוססות, לא בטוחות.
"אני אוהב להיות פה," הוא אמר לי. "זה לא כמו שאר הבית."
"ואתה נמצא פה לבד בבית רוב הזמן לא?" שאלתי וליטפתי ברכות את הכלב.
"יש פה עובדת מנקה," הוא ענה. "נראה לך שהייתי מצליח לתחזק את הבית בלעדיה?"
"ואבא שלך?"
"הוא כוכב רוק," הוא ענה בפשטות. "הוא עסוק." משך בכתפיו.
"קשה להיות פה לבד כול הזמן?" הסתכלתי סביב חדרו, בוחנת אותו. זאת היתה שאלה סתמית, ללא משמעות אבל לפתע הרגשתי את ג'אקס זע באי נוחות.
"את לא פה כדי להשיג את התחתונים שלי?"
החזרתי אליו את מבטי בהפתעה.
"נראה לך שאנחנו לא יודעים?" הוא חייך למראה הבעת פניי. "ויולט דרשה מאיתנו לפני המסיבה להקשות עליכן בכוונה…"
"למה שהיא תעשה דבר כזה?"
הוא משך בכתפו. "היא משחקת."
"משחקת בנו…"
"אולי."
"ובכם…"
"מה זאת אומרת?" הוא לא הבין.
"למה אתם משתפים פעולה עם זה?מי היא ויולט שתקשיבו למה שהיא אומרת?"
ג'אקס חייך והסיט את עיניו ואז הוא התחיל לצחוק. "רואים שאת חדשה פה. את עוד תכירי אותה…"
הוא הרים את זרועו ושם מאחורי ראשו ונשען על גב הספה והביט בי. עיניו היו בוחנות באופן מרתיע כמעט.
"אז למה אתה מספר לי?" שאלתי לאחר כמה רגעים. "למה אתה מספר לי שאתה יודע אם אתה אמור להקשות עליי?"
"לא ידעתי מי עומדת לקבל אותי," הוא אמר לי. "ואז כשניגשת אליי לדבר איתי. דווקא את-"
"מה זאת אומרת דווקא אני?"
"הייזל בראון, זאת שנמצאת תמיד בחדר אמנות, מציירת, זאת שאף פעם לא הלכה לשום מסיבה- שאנחנו ערכנו לפחות- זאת שתמיד מסתובבת עם הבחור השמן הזה-"
"הנרי, ואל תקרא לו ככה!"
"למה את פה בעצם הייזל? את לא נראית לי בחורה שמתערבבת עם אנשים כמונו." הוא התעלם ממני.
שתקתי ונעצתי בו מבט, תוהה מה לענות לו. הוא החזיר אליי מבט מבלי למצמץ.
"נראה שאתה יודע עליי הרבה…" אמרתי לבסוף.
הוא הסיט את עיניו אל ברוקס והמשיך ללטף את ראשו. ברוקס הניח את ראשו בחיקו ועצם את עיניו כדי להתענג על המגע.
"אני פה כדי לנסות דברים חדשים…" אמרתי שוב, חוזרת על דבריי.
הוא הרים אליי את עיניו.
"אני לא רוצה להיות הבחורה הזאת," אמרתי. "המנודה, שלא מתערבבת עם אנשים בני גילה. אני רוצה להיות כמו כולם וזאת ההזדמנות שלי."
ג'אקס הביט בי לרגע, אומד אותי, ואז הוא החזיר את עיניו אל ברוקס ולא ענה.
לאחר כמה רגעים של שתיקה, קמתי מהספה כדי ללכת. הבנתי למה רומז אופן ההתנהגות שלו וידעתי מתי להכריז על תבוסה.
"אני יכול לתת לך תחתונים שלי…" לפתע הוא אמר כשהתחלתי לעלות בגרם המדרגות.
עצרתי והסתובבתי להביט בו. הוא הסתכל עליי, לא מחייך. "אם את רוצה…"
"למה שתעשה דבר כזה?"
הוא הביט בי לכמה שניות ואז משך בכתפו. "את רוצה או לא?"